לד"ר

שלום רב! אתה יודע מה?- את צודק! לא משנה איך קוראים "לחיה" הזו. אני פשוט אחיה את חיי כפי שהם מאפשרים ומציעים לי עכשיו ואולי לעולם. בלי לעשות תוכניות לעתיד, בלי לתכנן על המשך לימודים, על תכנון תוכניות לעתיד- אם זה מבחינה כספית ואם זה מקצועית, אישית וחברתית. הרי אין באפשרותי לדעת מה יש לי ומה יהיה - אם אחזור למצב הקודם. אחיה את חיי בשקט, מבודדת מהצלחות והשגים, מרוחקת מהחיות שלא נגישה, מצבעיו וגווניו של הרגש. פשוט יעביר איכשהו את הזמן. הרי אף אחד - אף רופא שהייתי אצלו- לא יכל לומר לי, מה יש לי? מה מצפה לי, לכאן או לכאן. או שהם מתקשים לראות ולאבחן, אינם רוצים לומר לי - ישירות ובכנות , כמטופל שרוצה להבין ולדעת מה צופן לו העתיד מבחינת ההפרעה. או שאולי יותר מתקבל על הדעת- שהם לא מכבדים אותי כאדם שלם עם רצונות וצרכים ואולי כך - בדרך הזו, הם לא ייאאשו אותי, יתנו לי ללכת כעיוורת , כסוס עם רתמות על העיניים. הרי גם כך, היא לא מודעת למשמעות או למידת הנזק שנגרם לה ולכן, אין צורך ליידע אותה. נכון, ד"ר שמגר אולי הדרך שלך (ושל הרופאים) אמיתית יותר, סבלנית יותר, אמפטית יותר ובעיקר אנושית יותר. לחיי העיוורת! ואפילו, ונניח שאני סובלת מסוג של פוסט - טראומה+ דפרסונליזציה (אבחנה שלי), אני רוצה לדעת את משמעות העניין. האם זה כרוני? ומהו מצב כרוני? כרוני לכל החיים? כרוני למספר שנים ארוכות? ואם יש טיפולים לזה? אם אדע מה הבעיה שלי אוכל לפיכך, להחליט אם ללכת על טיפול- בדמיון מודרך, היפנוזה, NLP וכו'יב... להת' הלה

הלה שלום, את מאד כועסת. חשוב לי להבהיר כי כשאמרתי שאולי פחות חשוב לדעת "איך קוראים לזה בדיוק" לא התכוונתי לומר שאת צריכה ללמוד לחיות עם זה. נהפוך הוא. כוונתי היא שהשם ה"רפואי" של הבעיה פחות חשוב, יותר חשוב לטפל בה. בתור מי שמכירה את עולם הפסיכיאטריה, את בודאי יודעת שסכ"ה יש לנו מספר מוגבל של טיפולים. כמה סוגי טיפול פסיכותרפויטי, כמה קבוצות של תרופות (כמו נוגדי דיכאון, תרופות הרגעה ואנטיפסיכוטיים) ובאלו שמתמשים למגוון עצום של בעיות. למשל נותנים סרוקסאט למטופל עם דיכאון, OCD, אנורקסיה, חרדה חברתית, פוביה, PTSD ועוד ועוד. כלומר, אותו טיפול משמש לאינספור אבחנות. כיוון שמה שחשוב הוא התוצאה הסופית, בעיקר חשוב לתת טיפול יעיל, גם ללא קשר לאבחנה ספציפית זו או אחרת. ואני מזכיר לך כי בעבר נתתי לך אינספור כיוונים טיפוליים, שאת חלקם אימצת. צריך להמשיך לטפל, ולא להתעסק בהגדרה המדוייקת של המצב. זה רק מרחיק אותך מטיפול אמיתי ומבריאות. תמשיכי להלחם על בריאותך. מגיע לך.

הילה כתבת להת' ואני שואלת, מתי??? חיבוק תמי.