סכיזו אפקטיב

אני כל החיים שלי הייתי במצב נתון בילדות זה פחות הורגש למרות שגם אז היו סימנים הקושי התחיל בגיל 17 שפרשתי מבית הספר אחרי פסיכוזה שהיתה שעברה אחרי חודשיים ללא אשפוז המצב שלי מאז שאני זוכר את עצמי אני מלא ריקנות ,מתהלך בבית לא מסוגל לתקשר עם אנשים ,לא מוצא מילים כאילו המוח ריק ואין מה להגיד,אני יכול לדבר עם בן אדם ולענות לו : טוב ,טוב,טוב,טוב,טוב כל השיחהמבלי להגיד דבר או לשתוק לעיתים קרובות הריקנות מתבטאת בכך שאין זרימה מאבד את עצמי לא זוכר דברים,לא יכול להתרכז ביותר מדבר אחדלפעמים גם זה לא כשאני חושב על משהו אחר ומדברים איתי אני כאילו לא שומע -ריקנות מוחלטת. נאבדות לי מילים שאני יודע אותם והשתמשתי בהם בעבר אני לא זוכר אותם ואת משמעותם. אם אני צריך להיות בחברה או לעות משהו פשוטאני כל הזמן מפהקבדברים שלא אמורים לעייף. ביחסי אנוש אני שבר כלילא מסוגל לתקשר,לא יכול לבצע את הקודים החברתיים בתאוריה אני יודע אבל לא מסוגל לבצע. לפעמים כשאני חושב הרבה אני חוקר את המצב את עצמיואת הבעיה שלי כשאני צריך לדבר על משהו ספציפי אז אני חושב מה להגיד מראש ולפעמים חושב בקול רם וזה מה שיש לי זמנית בהרדיסק של המוח באיזשהו שלב נגמר לי מה להגיד באותו נושא מסוייםואז זהו נגמרות לי המיליםאני לא מסוגל לבכות, האוצר מילים שלי מאוד דל ,אני חוזר על עצמי,בן אדם שמדבר איתי שיחה ספונטנית לא יכול לדבר איתי יותר מכמה דקות כי אני נתקע ון לי מה לומר הזיכרון שלי לא עיקבי (סלקטיבי) ואני שוכח דברים אלמנטרים וחשוביםץ אין לי מצב רוח לעשות כלום למען עצמי לנקות ולהכין אוכל היום אני בן 26 ולפעמים חוזרות מחשבות אובדניות אבל יש להם סיבות מהנ"ל היו נסיונות אובדניים שכמעט והצליחו. אני מטופל אצל פסיכאטר עברתי נראה לי יותר מ10 רופאים פרטיים. האבחנה של סכיזו אפקטיב ניתנה לי לאחר שבגיל 22 לא הצלחתי להסתדר במסגרת כלשהי והלכתי לטיפול וניתן לי כדור ציפרלקס ופרצה אצלי היפומאניה שהפכה למאניה פסיכוטית ההיפומאניה שינתה את כל הבעיות ופתאום הפכתי לבן אדם חדש הכל זרם לי גם בלימודים גם חברתית הכל היה יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי,ההיפומאניה נמשכה כמה שבועות ואז המצב הלך והדרדר עד האשפוז הראשון באותה שנה. מאז כמו שציינתי מטופלאצל רופאים פרטיים ניסיתי כל תרופה אפשרית נשארו רק התרופות האטיפיות שלא שלא לקחתי לא היה לי התקף היפומאני מאז אולי 24 שעות ועבר. היום אני מדבר אחרי אשפוז שישי לאחר שלקחתי תרופה אחרונה שלא נוסתה פרוזק שעשתה לי פסיכוזהוגרמה לאשפוז ובתום קיבלתי באינווגה 6 מג דפלפט 600 בונסרין 30 ווליום 3 לאחרונההמצב התייצבלכאורה ל3 שבועותאבל זה לא החזיק מעמד זה התחיל במצב טוב אבל הפך להיפומאניה עם פסיכוזה כמו בגיל 22 רק שעכשיו זה היה תחת ביקורת של רופאים כי עדיין לא שוחררתי מבית החולים הייתי בחופשות של פעם בשבוע והמצב החמיר הרופאים רק העלו לי ל9 אינווגה עכשיו אני מדבר אחרי שחזרתי למצב ה הדיכאוני שציינתי למעלה שוחררתי מהבית חולים ואני בדירה שלי בחופש מהבית חולים לקראת,שחרור יש לי עזרה סוציאלית וטיפול אצל פסיכטר פרטי שאני מתכוון להמשיך אחרי שחרור אני אובחנתי כסכיזו אפקטיב אבל אצלי התופעת לוואי זה המצב הטוב שנגרם מכדורים והמצב הרע הוא מה שהיה מאז שאני זוכר את עצמי חשוב שאציין שניסיתי גם לפונקס וטיפול בנזעי חשמל. אבדו כוחותיי אני אובד עצות בבית חולים אני רואה שהרופאים אובדי עצות האם מה שאני צריך לעשות הוא לקבל את זה כגזרה ולחיות חיים של מוגבלות אכזרית כזאת. אודה לך אם תתייחס לשאלתי בתודה מראש אסף

אסף שלום, במקרים כאלה נותר רק עניין השיקום. אכן יש כאלה שסובלים מאד ושלמרות הכל אין לנו תרופות מספיק טובות בשבילם. הצטערתי מאד לקרא את סיפורך. בברכת חג שמח, ד"ר אילן טל