שאלה אחרונה אחרונה חביבה.

אני מגלה שאני תשושה ועייפה מכמות האנרגיה שהושקעה ועדיין בחרדה ופחד מהפחד. סוג של דחק פוסט טראומטי...אבל הדחק מלווה מרגע קימתי ועד שכבי לישון. אני רוןאה שהיום לעומת 3 חודשים אחרונית ישנו שיפור. אני מרגישה עיפה, חסרת אנרגיות ומדי פעם עדיין פחד עולה וצף, שסוחט אותי . פועלת על "ריק" ולא מתמלא מחדש כי הגוף והנפש עדיין בטרואמה. שאלתי היא- מהו הטיפול הטוב ביותר לכך? טיפול פסיכולוגי דינמי? דמיון מודרך? רייקי? הילינג? שיאצו? בנוסף, הבחנתי שדווקא מתן הטיפול האנטי דכאוני במצב של דחק פוסט טראומה- החמיר את מצבי. הייתכן? מבמט לאחור- אני חושבת שהייתי צריכה לקבל את ההצעה שנתן לי אחד הרופאים, כזה היה המשבר עוד די בתחילתו- לקבל כדורי הרגעה למשך 3 חודשים רצופים, אני מאמינה כי זה היה מאפשר לי 3 חודשים להירגע בכל מקרה - שוב, את הודעתי האחרונה אתה יכול למחוק ולעלות את זו. אני מאחלת לך שנה טובה לך ולבני משפחתך ושתמשיך לטפח ולהשקיע בפורום הזה , שלעיתים נחשב למציל נפשות. מודה לך מראש ומודיעה על פרישתי. כל טוב הלה

הלה שלום, אני מתייחס גם להודעתך הקודמת. איכשהו נראה לי שאת מושכת את הדיאלוג ביננו לכזה בו אני הופך כמעט למטפל שלך. אמנם אינטרנטי- אבל בכל זאת. זו ממש לא כוונתי ואינני מעוניין או יכול להיות המטפל שלך. מטרתי בפורום היא לכוון, לייעץ, לתת במה לשיתוף של אחרים- אבל לא לטפל ובד"כ לא לאבחן. במקרם מאד ברורים אני נוקט גם עמדה אבחנתית, אבל במקרה כמו שלך זה מאד מסובך, ולא נכון שאעשה זאת כאן. אין ספק שהסיפור שלך נוגע ללב. ואולי בשל כך אנחנו מנהלים את הדיאלוג הזה. מאד הייתי רוצה שתגיעי למקום בחייך בו את חשה סיפוק, מקום שטוב לך. ברור לי שכנראה תרופות לא ישנו באופן מהותי את מצבך, ואת זקוקה לאיזשהו סוג של טיפול נפשי. אז מה הכי טוב? כנראה במקרה שלך פחות חשוב סוג הטיפול ויותר סוג המטפל. כימיה, את יודעת.... מקווה מאד שהשנה הבאה תביא עימה רק הצלחות והתחלות חדשות. ובעיקר שלווה ובריאות.