דיכאון חרדה או שניהם ?

שלום אני בן 17 וחצי . מאז שאני זוכר את עצמי הייתה לי חרדה חברתית\ביישנות כזאת, אך לדעתי זה התגבר בגיל ההתבגרות אף פעם לא התייחסתי אל זה כאל חרדה אלא כאל ביישנות שהיא טבעית וזה לא הפריע לי באופן משמעותי . עד היום יש חלק מזה אבל אני מרגיש יותר מודע לעצמי ויותר שולט בתחושות האלו . לאחר שקיבלתי ציון 80 בפיזיקה בכיתה ט' הירגשתי כאילו חרב עולמי מפני שכל הדימוי העצמי שלי והביטחון שלי התבסס על השגיי (אני פרפקציוניסט) . בתקופה שלפני כן , לא ישנתי טוב די הרבה זמן , כך שהרגשתי תופעות של חוסר ריכוז ,עייפות , כאבי ראש ובילבול . באותו היום שקיבלתי 80 הירגשתי שמשהו השתנה אצלי בראש ושאני לא יכול להתרכז ולזיכור דברים (ירידה בזיכרון) ,שאני מנותק מהסביבה ונלחצתי מזה מאוד . אני בטוח שנכנסתי לדיכאון כתוצאה מכך .(הרגשתי כמו "חי מת" ממש .. הייתי עצוב כל הזמן(כאילו שנחתה עלי תחושה כבדה של עצב ) התבודדתי , הרגשתי חוסר עניין בסביבה , התגברו כאבי הראש , לא יכולתי להנות מדברים שנהנתי מהם ...(כמו לימודים –זה נשמע מצחיק אבל אהבתי ללמוד , להצליח ) הרגשתי כאילו כשהמורה דיברה בכיתה והכל נכנס דרך אוזן אחת ויצא מהשנייה , שום דבר לא מופנם , לא נקלט ,אצלי (דבר שלא אופייני לי – תמיד הייתי מפנים הכל דרך השיעור ללא צורך רב לחזור על החומר בבית – במיוחד במקצועות ריאליים). היו רגעים שבכיתי ורציתי למות, הרגשתי חוסר תקווה ,חוסר אונים וייאוש. לאחר תקופה של שלושה חודשים בערך התחלתי לישון (לפני כן לא יכולתי להירדם כלל ). כיום אני ישן טוב (אם כי קורה לפעמים שאני קם שעה מוקדם מהרגיל ). עדיין נשארה תחושת הניתוק , חוסר הריכוז(חשיבה איטית מאוד ומפוזרת שלא אופיינית לי ) , כאבי הראש והירידה באנרגיה . הסבר ניתוק מהסביבה – אני מתכוון שאני מרגיש תחושה של ניכור וזרות כלפי אנשים , וכשאנשים מדברים אני לא מפנים את מה שהם אומרים . המחשבה שלי מפוזרת(גם במבחנים זה מתבטא בהרבה מאוד מחיקות כדי להוציא ציון גבוה –(לא אופייני לי-) . תחושה של חוסר ריכוז ופיזור דעת שדומה לתחושה נורמלית של בן אדם כשהוא במצב של לחץ רק שהיא תמידית בכל מצב ובכל מקום . ממה אני סובל ? יש לציין שאני התחלתי טיפול פסיכולוגי רק עכשיו (כי הוריי לא התייחסו אלי ) הפסיכולוג כרגע שיש לי סוג של חרדה (אנחנו עדיין בשלב האיבחוני) תודה רבה מראש

שלום רב, נשמע שבאמת יתכן שסבלת מדיכאון, כשברקע יש לך מצב חרדתי כזה או אחר. אני מבין שהדיכאון השתפר במשהו, אבל אולי יש עוד שרידים ממנו. בכל מקרה, הטיפול המומלץ לשתי הבעיות במתבגרים הוא טיפול פסיכולוגי, ובמקרים מסויימים משלבים גם תרופות. צריך לזכור שהטיפול לוקח זמן, וזה נמדד בחודשים, אבל אני מקווה שהוא יעזור לך ויתן לך כלים שיעזרו לך להתמודד עם כשלונות ומשברים אחרים גם בעתיד. הרבה הצלחה!

אני כמעט בטוח שיש לי הפרעת דחק פוסט טראומטית הייתכן ? אני מרגיש בעיקר תחושה תמידית של ניתוק מהסביבה – אני מתכוון כשאנשים מדברים אני לא מפנים את מה שהם אומרים(ובאופן כללי אני לא יכול\קשה לי מאוד להפנים דברים (“נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה”) אני מרגיש כאילו אני בתוך איזו בועה משלי מנותק מכל מה שקורה סביבי . אין לי ולא היו לי חלומות על האירוע ו\או סיוטים וכדומה . וגם לא הימנעות . באילו תרופות מטפלים במה שיש לי ? האם ניתן לצאת מזה(אני מרגיש חסר אונים כל התוכניות שלי לעתיד נפגעו -רציתי להיות רופא , עכשיו נראה לי שאין לי סיכוי להיות כלום ) ? אם כן , תוך כמה זמן בערך אבריא ?