טעם

מחיקת הודעתי הקודמת והשארתה ללא מענה ציערה אותי מאוד . אני עייף רוב שעות היום , קורא לאט ובמאמץ , כשאני צופה בקולנוע בטלויזיה ,ועוסק בקריאה אני נוטה לשכוח פרטים מייד לאחר שנתקלתי בם . כשאני שותה מיצים מתוקים אני חש במין מרירות . אני מקבל קלופיקסול 200מג בזריקה אחת לשלושה שבועות,דיקנט כדור אחד ביום של שני מג (אותו אני לא מקפיד ליטול) ונקטורנו 7.5 מ"ג, בעבר נטלתי בתקופות שונות סרוקסט ,פרוזק, זיפרקסה,ריספרדל , סוליאן , איטומין(לשינה),בונדורמין , סטילנוקס,ונומבון. מקווה שלא תמחקו גם את הודעתי זאת ,וכן לתגובה מהירה . לא התייחסתי למצב רוחי , כי חששתי שאולי בשל כך מחקתם את הודעתי הקודמת. לא התייחסתי למחשבות לא טובות שאני סובל מהן בגלל החשש שתראו אותן כמסוכנות . שלכם , שגיא.

שגיא שלום, אינני זוכר את הודעתך הקודמת, אבל ככלל נמחקות רק הודעות פירסומיות או הודעות שכולן עוסקות בהשמצה. הודעות אחרות נערכות לפי הצורך ומושמטים פרטים פוגעים או ציון שמות של מטפלים. אינני יודע למה הודעתך הקודמת לא הופיעה. יתכן והיא נמחקה בטעות ויתכן והיא כלל לא הופיעה ברשימת ההודעות לפרסום בגלל תקלה טכנית כלשהי. כך או אחרת, אנחנו כאן ואנסה לראות איך ניתן לעזור במצב הנוכחי. לגבי המרירות- זו אינה תופעת לואי נפוצה של התרופות שאתה נוטל. יתכן שמדובר בהשפעה נדירה כלשהי. או אולי סיבה אחרת. לגבי העייפות- קצת קשה לדעת האם אלו תופעות של המחלה, הגורמת לקשיי ריכוז והתעייפות מהירה, או תופעות לואי של התרופה. בעניין זה אני מניח שהפסיכיאטר שמכיר אותך יוכל לתת לך תשובה יותר ברורה. בהצלחה.

שכחתי לציין בהודעה הקודמת שאני לא ישן בלילה בנוסף לתחושת העייפות שמציפה אותי . יתכן שאני נרדם לעיתים בשעות הבוקר . בטאתי את הרגשתי הכללית בהודעה הקודמת שנמחקה יותר או פחות בהצלחה וקשה לי להתנסח עתה . שכחתי איך לרכב על אופניים , אולי בגלל שעליתי במשקל , ואני מרגיש מדי פעם ששכחתי גם כיצד לחייך , החיוך שלי לא רפוי מספיק , חסר נפח . ישבתי בפאב זעיר בגבעת חיים לאחרונה והתקנאתי בחבורה העליזה שישבה ליד השולחן הסמוך , התחושה היא שאני כמו קוביה שהופרדה מקובייה גדולה יותר , מעין קוביה הונגרית שלא מתפתלת , וגם הקובייה הגדולה חשה את החלל בתוכה וגם אני חש את החלל בתוכי . אני חש לעיתים קרובות ריקנות דומה לאדם שמאונן מתוך כורח פנימי שמכריע אותו . אני לא חי בשלום עם עצמי , בתור אובייקט אני אובייקט ממלא ועם זאת חד גוני לא מרתק , או שאני פעור מדי מכדי להכיל את עצמי במלואו . בעבודה שאני עובד בה , מכירות ליד דוכן , אני מוצא את עצמי מסתובב והולך מצד לצד סביב הדוכן , חסר שלווה , מנוחה ,שקט , כמה לעוד ועוד גירויים , אך חסר את הרוגע והסבלנות שיאפשרו לו להפיק מהם תועלת , בריכה ,חברת אנשים ,בית מלון , טיול , אוכל וגורמים נוספים משמשים כסמים שעוזרים לשכך לכאורה את חוסר הסבלנות והרוגע אך לא גורמים לשקט אמיתי . כתבתי גם כמה שירים ואני אולי יכול לשלוח אותם כדי לנסות לבטא את עצמי . אני כותב שירה כמו תינוק שמתקשה לבטא את עצמו , לעיתים רחוקות אני כלל מבטא דבר מה וכשאני עושה זאת אני עושה זאת בשפה תינוקית עמומה או שנראית בהירה ובעצם היא מעורפלת ועמומה בה במידה אך מבעד למלמולים התינוקיים באופן שנראה בלתי מכוון לגמרי מבוטאים מילים והברות שנראות בהירות וממוקדות . אקווה שהודעתי זאת לא תמחק ושאוכל להמשיך לפנות אליכם בהמשך. בכבוד רב, ותודה, שגיא.