בעיות קשב אצל ילדה בת כמעט 8

דיון מתוך פורום  קשב, ריכוז ויכולות למידה

04/10/2010 | 22:06 | מאת: אמא מודאגת

הבת שלי כמעט בת 8 (כיתה ב'), נשארה שנה נוספת בגן בגלל אי בשלות רגשית כבר מעל לשנה הולכת לטיפול פסיכולוגית, שבו ראינו שיפור רב בהתנהגות. במהלך שנה שעברה (כיתה א) עלה חשש מצד המורה לבעיות קשב עקב ריבוי קימה מהכיסא והסתובבות רבה בכיתה בהמלך השיעור, ניירולוג ילדים שראה ובדק אותה ועל סמך שאלונים דחה את האפשרות. ולשאלתי היום לאחר חודש של לימודים המורה (אותה מורה) עדין טוענת שהיא חושבת שיש לילדה בעיה, היא עדין מרבה לקום ולהסתובב בזמן השיעור ולא מפנימה את כללי בית הספר. מה ולמי עלי לפנות כעט על מנת לעזור לילדה ולפתור את הביעה לפני שהיא מחריפה. אשמח לקבל את תשובתך. אמא מודאגת

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, יש לבצע אבחון רחב, מקצועי, אמין. בדבר המלצה מדויקת יותר, אשמח להשיב במייל: [email protected] בברכה, ד"ר מ. למפיט

07/10/2010 | 15:44 | מאת: גם אני נשארתי שנה נוספת בגן

גם אני נשארתי בגן בגלל אי בשלות.. רציתי לשאול אם הילדה מצליחה ללמוד ולהכין שעורי בית על בסיס קבוע.??.

07/10/2010 | 15:54 | מאת: גם אני נשארתי שנה נוספת בגן

גם אני נשאריתי בגן בגלל אי בשלות. רציתי לשאול אם הילדה מצליחה ללמוד ולהכין שעורי בית??

07/10/2010 | 16:38 | מאת: בועז

שלום קוראים לי בועז אני אספר עכשיו למה התחלתי לקחת רטלין ולמה עכשיו אני לא צריך. עכשיו לפני שאני אתחיל אני רוצה להגיד שלא לכולם קרה מקרה כמו שלי לכול אחד יש את המקרה שלו שגרם למנגנון התנהגות משלו ושיצר תוצאות דומות.. זה כמו נוסחא.. לקחו אותי למטפלת באומנות,נירולוגית,שלושה אבחונים ופסיכולוגית.בסוף החליטו לתת לי רטלין והרבה הקלות בלימודים. הרטלין גרם לי לתופעות לוואי. זה שלא אכלתי כול היום פחות הפריע לי ,מה שהפריעה לי זה הדיכאונות, העצבים, מצבי רוח לא נשלטים.חוסר היכולת להגיב ולתקשר... אני לא ממש נגד רטלין כי הוא ממש עזר לי בלימודים שלא יכולתי להתרכז. ואם ילד לא מסוגל ללמוד עדיף שייקח מאשר שיכשל בלימודים. אם אתם שואלים אותי למה לא לקחת ריטלין זה משמר את תחושת אני לא יכול, החוסר בטחון, אני לא יכול לבד, דבר שמתבטא בתחומים אחרים כמו עבודה, חברים בחיי היום יום. עכשיו לסיפור. כשהייתי אמור לעלות לכיתה א' הגננת המליצה להורים שלי להשאיר אותי עוד שנה בגן היא אמרה שאני קטן פיזית ילדותי ולא מקשיב. ההורים שלי הסכימו. מבלי שידעו לאיזה כיוון אני אקח את זה. כשההורים שלי והגננת הודיעו לי שאני נשאר עוד שנה בגן קרס עולמי. כול החברים שלי עלו לכיתה א' ואני נשארתי מאחור הרגשה איומה של כישלון, הרגשתי כול כך טיפש ושונה מכולם . ההרגשה של הכישלון ההייתה כול כך נוראית שלא יכולתי להכיל אותה בתוכי.1! הייתי חייב להיפטר מההרגשה של הכישלון וכדי לחיות עם עצמי בשלום אמרתי לעצמי זה לא שאני כישלון וטיפש נשארתי בגן בגלל שאני ילדותי ולא מקשיב ובכלל לא היה אכפת לי כמו שהגננת אמרה.לא נכשלתי פשוט לא היה אכפת לי!!זה מה שאמרתי לעצמי כדאי להתמודד. אז בשביל להדחיק את ההרגשה של הכישלון. נהייתי אקסטרה ילדותי ואקסטרה לא מקשיב בקיצור אקסטרה לא אכפת לי.. הרשתי לעצמי להתנהג כך כי אמרתי לעצמי שאין לי למה לנסות כי במלא ההורים שלי והגננת יכשילו אותי!!ובחיים לא רציתי להרגיש את אותה הרגשה של הכישלון אני עשיתי הכול בסדר בשביל לעלות לכיתה א' וההורים שלי הכשילו אותי , כמה בסדר שאני אהיה כמה הכי טוב לא ישנה כי ההורים שלי או הגננת יכשילו אותי אז אין לי למה לנסות !! שעליתי לכיתה א' היו מקצועות שפשוט לא יכולתי להקשיב בהם בגלל איך שעיצבתי את עצמי. כול מקצוע שהיה ניראה לי קשה או מפחיד לא הייתי יכול להקשיב כי פחדתי שאם אני אקשיב ואני לא אבין אני אגלה שאני באמת כישלון וטיפש. עיצבתי לעצמי מנגנון שאני לא אוכל להרגיש כישלון בכול מני דרכים להתרחק מהאחריות ושלא יחשבו לתת לי אפילו קצת אחריות כדי שאני לא אוכל להיכשל!. כול פעם שהיה לי משהו שהיה ניראה לי מפחיד או קשה הייתי נהיה חסר אנרגיה עייף לא מקשיב מעופף,לא אכפת לי פתאום.או שהייתי רץ החוצה לשחק כדורגל או כדורסל עם חברים שלי.. או מתעסק במשהו אחר, מתנתק. אז אפשר לתאר שהיחסים שלי עם ההורים היו נוראיים! במיוחד עם אימא שהיא כול הזמן הייתה מזכירה לי שאני צריך להכין שעורי בית מה שלא עשיתי.. הייתי פשוט מתעצבן עליה. לא רציתי לראות אותה או להיתקל בה כי הייתי יודע שהיא תשאל אותי מה עם שעורים או משהו.. להכין שעורי בית לא בדיוק מתאים לי. כי אם אני אכין שעורי בית וייקח אחריות! זה אומר שאני אמור להצליח במבחן !! אז ברור שאני לא אכין שעורי בית כי אז אני אכשל במבחן כי לא אכפת לי ואין לי כוח ללמוד! לא בגלל שאני טיפש!..זה למה אנשים אוהבים להגיד בקושי למדתי למבחן!. אחרי שהבנתי והתת מודע עבר אל המודע .קודם כול סלחתי להורים.! כמו שאתם זוכרים נתתי לעצמי להתנהג איך שאני מתנהג כי אמרתי לעצמי שאני לא אשם ההורים שלי אשמים והאחריות עליהם. אז אחרי שהבנתי שהם לא אשמים ולא אחראיים לכישלונות שלי. ורק רצו לטובתי (פירוט למי שמעוניין). האחריות פתאום עברה אלי!!!ולא הייה לי את מי להאשים יותר בתוצאות שקרו לי!!ואחרי שקלטתי איך אני מתנהג ורציתי שינוי! החיים שלי השתנו! אני מסוגל ללמוד בלי רטלין, סיימתי קורס בתקשורת ובמדריך ללמידה בסיסית.במהירות . אני מסוגל ללמוד 10 שעות רצוף בלי רטלין אני זוכר יום אחרי קראתי איזה סיכום בספרות פעם אחת וזכרתי הכול כאילו ירדה לי משקולת מהמוח מהלב. דבר ראשון זה מתנה להורים תשאלו את אימא ואבא שלי . לפני לא סבלתי אותם, עכשיו אנחנו חברים ממש טובים..ואין לי יותר כעסים עליהם בחיים שלי לא קראתי ספר להנאתי ,אני זוכר ממש אחרי שעברתי את התהליך אחותי נתנה לי איזה ספר.ובשלושה חודשים סיימתי 10 ספרים . בחיים לא עבדתי.עכשיו הייתי קם כול בוקר לצבא ב6 בבוקר עובד בצבא מסיים ב14:00 הולך לעבוד בתל אביב בעיתון באנגלית Jerusalem post. הייתי העובד הכי טוב עם התוצאות הכי טובות.וחוזר הביתה ב12 בלילה וככה כול יום החיים שלי השתנו בכול התחומים נהייתי מפוקס,מקשיב לאחרים, נהייה לי אנרגיה. אני לא רואה משהו שאני לא מסוגל לעשות או להבין. בחיים לא עזרתי בבית עכשיו אני עוזר!.

11/10/2010 | 07:56 | מאת: א

גם לי יש סיפור דומה לשלך וגם לי מוכרת הרגשת הכישלון והכאב האיומה שמתלווה להישארות הילד בגן כשכל החברים עולים לכיתה א'. היום אני עובדת עם ילדים לקויי למידה ואני רואה לנגד עיני את כל המקרים של הילדים עם הבעיות שחלקם גם נשארו בגן ולא נפתרו להם הבעיות. אני חושבת שהגיע הזמן לומר באופן ברור!!! - הישארות בגן היא צעד שצריך להוציא מחוץ לחוק!!! היא לא מטפלת בבעיות, לא מקדמת מספיק, גם כאשר בדברים מסוימים היא מקדמת - בדברי אחרים היא הורסת!, ילד לא צריך להרגיש הרגשה כל כך איומה. אני הכרתי ילדים שכל החיים רדפו אחרי השנה הזאת שחסרה להם, כל החיים מתביישים להגיד את הגיל שלהם, כל החיים מתנצלים על כך, משפחות שלמות שנמצאות בסכסוך - הילדים לא סולחים להורים ולהפך. צריך לומר לכך די! צריך לומר ולהסביר את האמת, וכילדה נשארת בעבר וכאשת חינוך בתחום לקויות הלמידה בהווה אני יכולה לומר את האמת גם אם היא כואבת: הישארות שנה נוספת בגן היא צעד שיש בו סיכונים רגשיים קשים! הישארות שנה נוספת בגן הרבה פעמים אינה מועילה ואינה מקדמת, וסביר שבכל מצב הילד יעלה לכיתה א' עם הקשיים (גם אם הם יפחתו מעט)! ילד שלא מטופל בשנת הגן הנוספת לא יתקדם! ילדים זוכרים את ההישארות שנים רבות אח"כ והיא משפיעה בכל תקופות החיים עד לבגרות! (יש אף מחקרים שמראים שהישארות גן דומה באפקט שלה להישארות כיתה, ויש תיעודים מהארץ על ילדים רבים שחוו קשיים רגשיים עקב ההישארות). ילד שאינו בשל לכיתה א' הוא ילד שצריך לעבור אבחון מסודר בתחום לקויות הלמידה. ילדים אלה הם בד"כ אלה שסובלים אח"כ מלקויות למידה. אין "ילד לא בשל" יש "ילד עם לקות למידה". וחשוב להבין את זה. 

מנהל פורום קשב, ריכוז ויכולות למידה