מיואש..

שלום אני בן 25, לפני כשנתיים (קצת פחות) התחילו לי בעיות עם הבטן ואובחנתי עם מעי רגיז. לאחר האיבחון לקחתי נורטילין במשך כ-10 חודשים אך לא הרגשתי שיפור (בהתחלה אולי קצת, אך בהמשך לא..) ולפני מס' חודשים עברתי בדיקת סיגמואידוסקופיה שיצאה שלילית. לאחריה קיבלתי כדורי ליברקס שגם הם אינם עוזרים לפי דעתי. אפרט כרגע את הבעיה הרכזית מבחינתי: אני מרגיש שבמשך יומיים- שלושה יש לי מעין עצירות (בין אם אני מרגיש צורך ולא מצליח להתרוקן, ובין אם אני לא מרגיז צורך) שבסופה מגיע יום שבו אני הולך לשירותים כ 10 פעמים בטווח של כ 3 שעות. זה מה שקורה בד"כ. במצבי לחץ וסטרס כמעט תמיד אני מרגיש צורך ללכת לשירותים והבעיה שלי היא שעם הזמן כמעט כל מצב מכניס אותי ל"סטרס".. אם בעבר היה מדובר באירועים של יציאות ארוכות מהבית או מבחנים מלחיצים בלימודים, כעת כל יציאה מהבית הפכה למלחיצה.. הסיבה היא שקרה לי בעבר פעם פעמיים שהייתי צריך ללכת לשירותים ולא היו כאלה באיזור ולא יכלתי להתאפק.. וזו הבעיה העיקרית שלי- חוסר יכולת להתאפק כאשר אני מרגיש צורך ללכת לשירותים. בגיל שלי, ועם חברה וחברים זה מגביל אותי מאוד... אני ממעט לצאת מהבית, נלחץ מכל יציאה (שלא לדבר על לאכול בחוץ..) ואני לא יודע איך לצאת מהמעגל קסמים הזה.. המפגשים עם הרופא אינם על בסיס שבועי ועובר הרבה זמן בין מפגש למפגש ואני מרגיש שהכל מאוד באוויר ושאין משהו ישיר שאני יכול לעשות.. האם את ממליצה על טיפול פסיכולוגי? היפנוזה? ביופידבק(איך "משיגים" את הביופידבק הזה)? אם למישהו היו תסמינים דומים והצליח להתגבר עליהם אני מאוד אודה לתגובה מפורטת.. אני פשוט מרגיש קצת מיואש ורוצה להצליח להתמודד עם המחלה ולהמשיך לחיות.. תודה מראש

הסיפור שלך מאוד ארוך ומורכב בשביל דיון על גבי האתר. אני מציעה לך לפנות לבר סמכא בתחום זה בארץ ומחוצה לה לפרופ' עמי ספרבר המקבל חולים בלהבים ובת"א "בגסטרומד" עליד איכילוב. בהצלחה ד"ר אליזה טיומני

איני יכול להגיד ש"התגברתי" עליהם, אבל בהחלט הצלחתי לצמצם בהרבה את תדירותם וחומרתם, ואת מידת השפעתם על החיים שלי. אחרי שהחלו התסמינים ביצעתי בדיקות מלאות, כולל קולונוסקופיה מלאה. כל הבדיקות היו תקינות, והמסקנה של הרופאים כמובן - מעי רגיז. אני מניח שככה זה גם אצלך, אבל אם טרם ביצעת קולונוסקופיה בצע כדי לשלול אפשרויות אחרות. הבעיה אינה או אינה רק פסיכולוגית, אבל כשזה מתחיל להלחיץ אותך ולהעסיק את מחשבותיך, זה רק מחמיר. תבין שבכל זמן נתון אתה יכול ללכת לשירותים... אם זה נסיעה ארוכה באוטובוס אתה יכול לרדת באמצע, אם זה ישיבת עבודה אתה יכול לבקש סליחה ולצאת לכמה דקות, אנשים יבינו אותך, לכל אדם היה שלשול והוא נתקל במצבים דומים. תוציא מהראש את הלחץ של "מה יקרה אם אני אצטרך שירותים ולא יהיו" זה גם לא נכון וגם מלחיץ ומחמיר תא הבעיה. לגבי תרופות ניסיתי לתקופה קצרה נורטילין וגם ניסיתי בנפייבר ודברים בסגנון. הנורטילין לא עזר לי בכלל.. גם בנפייבר כי הבעיה לא בקושי היציאה שהוא דווקא נורמלי לחלוטין אלא בבעיית התרוקנות תמידית. הדבר היחיד שעזר חוץ מלמעט לחשוב על הבעיה זה פעילות גופנית שבאמת עוזרת להתרוקן יותר טוב.