בעלי במילואים ואני בחרדה ולחץ מאוד מאוד גדול.

שלום בעלי במילואים כבר למעלה משבוע. כתןצאה מכך אני לא מתפקדת. הכוונה היא: אינני אוכלת. לא ישנה. כל היום בוכה. עברתי לגור אצל אימא שלי והדבר לא עוזר אלא לעיתים מרע את המצב. אינני יודעת מה עלי לעשות וכיצד להתמודד עם החרדות והלחצים שסובבים אותי. בנוסף לכך, בעלי היה אמור להשתחרר ביום א' הקרוב אך לפני מס' דקות הודיעו לו שעליו להישאר עוד זמן מה ( לא ידוע כמה). ברצוני לציין שהתקופה הזו שאינינה פשוטה לי כלל וכלל לא מוספיה בריאות לבעלי בלשון המעטה - הכוונה היא כאשר אני משוחחת איתו במקום להעניק לו את הכוח והעוצמה שהוא זקוק לה אני מתפרקת עליו ובוכה והוא לא יכול לתפקד כך דבר אשר גורם לי לרגשות עזים של חרטה אך לצערי הרב אין לי שליטה על כך. אני זקוקה לעצה טובה כיצד להתמודד ומה עלי לעשות עם תקופת המילואים של בעלי. בתודה מראש!!!

אישה יקרה, אינני אשת מקצוע אבל אני מבינה מאוד את המצב הלא נעים והקשה בו את נמצאת. לכן, אשתף אותך מעט מניסיוני והצלחתי : יש לי ילד חולה מאוד. כשנתגלתה המחלה, התפרקתי. בכיתי, נכנסתי לדיכאון ואי תיפקוד. הרופאים אמרו לי שאני אמורה לעמוד לצידו בחוליו, לתמוך, לעודד לשדר חוזק. ואני ?? הייתי כמוך, בוכה, מדוכאת, מתפרקת וחלשה עד...ש...יום אחד הבהירו לי חד משמעית שילדי לעולם לא יחלים אם אני לא אתאזן בעצמי. הוא יחלים רק אם אשדר מולו חוזק ואעמוד מולו מחייכת, בשליטה וכו'. ברגע ששמעתי את ההתנייה הזו - התרוממתי, אספתי את עצמי והחלטתי שלמען החלמתו אשלוט בעצמי ואתחזק. הרי לא אוותר על חלקי בהחלמתו ואם זה התנאי - אני אעשה זאת ויהי מה. אותו דבר אני אומרת לך: אם בעלך חשוב ויקר לך, אם את מבינה שההתנהגות והשדר שלך הוא התנאי להיותו חזק היכן שהוא - תאמיני לי שאת תתחזקי ותהיי בשליטה לפחות חלקית וזמנית. אישה יקרה, לנו הנשים יש הרבה כוחות שאנחנו אפילו לא מבינות עד כמה. לפעמים אנחנו מחזיקות מעמד , אם לא בשביל עצמינו - אז בשביל ילדינו ומשפחתינו. ככה המציאו אותנו. להיות חזקות ולתת כוח לסביבה. תאמיני בסוף טוב, תאכלי, תעסיקי עצמך במשהו שיכול להסיח את דאגתך אפילו לזמן קצר. וזיכרי: אני לא באה מהעננים, הייתי בדיוק במקום שלך, בקרשים! היום אני שמחה שלמען בני הפכתי את עורי והפכתי להיות בשליטה, חזקה יותר. למענו !!!! אני מצפה לשמוע ממך שהצלחת למען בעלך - להתחזק !!!!! שולחת לך חיבוק ענק !!!

דברי "המבינה" לעיל ראויים וטובים. בנוסף, כדאי לתרגל שילוב של "דמיון מודרך" ( דמיונות חיוביים של בעלך המתפקד בסיפוק, בטחון והצלחה במילואים, עד לשובו בשלום הביתה, כמו גם דמיונות עצמיים חוזרים ונשנים על תפקודך הטוב ותמיכתך החזקה והאיתנה בבעלך.. ) ו"הרפיה-עצמית" ( ישנן טכניקות רבות ויעילות להשגת רמה גבוהה של הרפיה ). התמדה בתרגילים אילו יחד עם שמירת קשר עם דמויות תומכות, שיתוף והבעה רגשית פתוחה ואותנטית, הקפדה על אכילה, מנוחה ומסגרת חייך הרגילה יחד עם פעילות גופנית ותחביבית וכד', עשויים לסייע בהרגעתך. אם כל זה לא יעזור יתכן ויהיה רצוי לשקול סיוע תרופתי ( ע"י רופא ) להקלה. בהצלחה