המשך לשאלת הג'אנק פוד

שלום נירה! ראשית תודה על תשובתך אולם עקב התשובה מתעוררות בי עוד מספר שאלות: א. כשהתחלתי להסתכל על רכיבים של כל מוצר ומוצר ראיתי שרוב המוצרים מכילים חומר משמר,צבעי מאכל וחומרים נוגדי חימצון (אני מדבר על חומוס,מיונז ועוד ועוד) והרי שהחומוס למשל ידוע לכולם כמאכל בריא אז .. משהו כאן לא מסתדר לי איך אדע בדיוק מה באמת מסוכן ומה לא? אגב מהם חומרים נוגדי חימצון האם גם הם לא נחוצים לנו? בתודה מראש

שלום אלמוג גילית נכון: ככל שעולים ברמת התעשייתיות של מזון, כך הוא מכיל יותר חומרים מיותרים מבחינתנו. אם ניקח לדוגמא חומוס: גרגירי חומוס יבשים שקונים ומבשלים בבית הם מזון בריא, טבעי ומומלץ מכל הבחינות. גרגרי חומוס משומרים הם הבחירה הבאה, כי הם בדרך כלל משומרים ללא חומרי שימור. סלט חומוס שמוכן בבית או במסעדה מידי יום בדרך כלל לא מכיל חומרי שימור, אך הוא מכיל יותר מלח והרבה יותר שומן מהגרגרים עצמם (זה אמור להיות משמעותי לאנשים עם לחץ דם גבוה או כאלה שמנסים לרזות). סלט חומוס שקונים בסופר אמור להשתמר לאורך שבועות אחדים. זה אומר שהוא חייב להכיל חומרי שימור, והוא הבחירה הכי פחות רצויה מבין כל האפשרויות. מיונז למשל, אם הוא עשוי מביצים טריות ושמן, עומד על המדף בסופר חודשים בלי להתקלקל! לעומת זאת אם תיקח ביצה ותשים בצנצנת על המדף , תוך יומיים היא מקולקלת עד היסוד! ברור לכן שהמיונז חייב להכיל כמויות די רציניות של חומרי שימור. ואם הוא לא מביצים טריות, הוא מתחליפים שונים ומשונים אחרים. מיונז שמכינים בבית מחזיק בדיוק 4-5 ימים ולא יותר, וגם זה במקרר ולא בחוץ. המסקנה שאני מקוה שתקבל מכל העניין היא לא להפוך לטבעוני ופריק של הכנה עצמית של כל דבר, אלא שתפקח עיניים ותבין מה אתה מכניס פנימה לגוף שלך: אם אתה אוכל כף מיונז עם סלט ירקות, או מורח ממרח חומוס על לחם מקמח מלא, זה בסדר. אך אם אתה חי על "מנה חמה" ונקניקיות בלחמניה, חטיפי צ'יפס ומשקאות ממותקים בסוכר, אל תצפה לחיי בריאות לאורך טווח. הרעיון הוא לאכול ככל האפשר קרוב למצב הטבעי של המזון, ככל שמתאפשר, במסגרת אפשרויות החיים המודרניים שלנו. חומרים נוגדי חימצון מסויימים חשובים לנו מאד: ויטמין C , בטא-קרוטן, ויטמין E, המינרל סלניום וכדומה. רוב החומרים נוגדי החימצון שמשתמשים בהם בתעשיית המזון הם כאלה שהגוף לא יכול להשתמש בהם לצרכיו. בתיאבון.