אוכל

סמדר שלום, אני מאוד מקווה שחברה שלי תשמין מהר ותצא מבית החולים עכשיו היא שוקלת 40 והיא בגובה שלי 1.63 בערך.עוד כמה היא צריכה לעלות בשביל לצאת והאם היא יכולה להיפתר מהמחלה הזאת לתמיד? בקשר אלי אני אוכלת הרבה סוגים של אוכל אבל נזהרת מאוד בכמויותץאני לא יכולה להמנע מזה אם אני אוכלת משהו משמין אני מרגישה נקיפות מצפון ולכן מתנזרת ממשהו אחר באותו היום.למרות שהרבה אנשים אמרו לי שרזיתי המון אני עדיין לא רוצה להפסיק.כי אני חושבת שאני שולטת בזה והכושר גופני שלי בכלל לא ירד הוא אפילו עלה.ואני גם לא רוצה שאנשים שקרובים אלי יתערבו כי אני לא חושבת שיש לי בעיה וגם אני לא רוצה להתמודד עם זה.אני פשוט רוצה להמשיך ככה.אני לא טיפשה ואני מבינה שאני יכולה לפגוע בעצמי.[שכחתי לציין שאני בת 16.5].אבל אני לא רואה שממעשי יכולה להיגרם פגיעה כי יש לי גבולות אני בחיים לא ארעיב את עצמי כי אני יודעת שכך אי אפשר לרדת. אני לא חושבת שאני רוצה להפסיק את דרך האכילה הנוכחית שלי אבל מה אני יכולה לעשות כדי לא לפגוע בגוף שלי[חוץ מללכת לתזונתאית]? תודה רבה על עזרתך, מיכל

מיכל, לדעתי את נמצאת במצב מאד מסוכן. הבעיה עם אנורקסיה היא שכאשר את חוצה את הגבול לכיוון ממנו אין חזרה - את כבר לא נמצאת בשליטה שאת חושבת, ולפעמים כשאת רוצה לתקן - את כבר לא יכולה כי "חיידק האנורקסיה" כבר נמצא אצלך והוא השולט בך. זה ממש כמו עם סמים - כשרוצים להיגמל, לא תמיד הגוף או המוח כבר מאפשרים לנו. לכן אני גם לא יודעת מה יהיה עם חברתך (משקלה כרגע הוא נמוך ביותר והיא עדיין לא יצאה מכלל סכנה. משקל תקין לגובה שלה חייב להיות לפחות 48 ק"ג). נכון שהמון תלוי ברצון שלה להאבק במחלה אבל צריך להבין שזו מחלה שתלווה אותה לכל החיים ושקשה מאד לצאת ממנה. אבל כבר שמעתי על מקרים טובים ואפילו על אימהות שהיו בעבר אנורקסיות והצליחו להתגבר. ולגבייך - הדרך שאת בוחרת בה כרגע היא מאד לא נכונה. את לא צריכה להרעיב את עצמך בשביל לפגוע גוף, הוא ייפגע גם לפני זה... העיסוק המתמיד שלך באוכל הוא מאד לא בריא. לאט לאט, בלי שתרגישי, אוכל כבר יפסיק להוות עבורך מקור להנאה (כפי שהוא צריך להיות!) אלא דבר שצריך לשקול, לחשב ולספור אותו כל הזמן. אני שוב חוזרת - המחשבה שאת בשליטה היא מחשבה מטעה! האנורקסיה "רוצה" שתחשבי שאת בשליטה עד שתגיעי לנקודה שאין ממנה חזרה!! אני מאד מבקשת שתפני למישהו שיעזור לך. את יכולה לפנות לדיאטנית כדי שתלמד אותך איך לאכול בצורה שלא תשמין אותך ועדיין לא תזיק לגוף, אבל עדיף לפנות לפסיכולוג שיעזור לך להבין למה את מרגישה נקיפות מצפון בגלל שאכלת משהו משמין (אז מה אם אכלת? מה יכול לקרות? את חושבת שדיאטניות לא אוכלות דברים משמינים? את יודעת שאפשר להישאר באותו משקל גם אם אוכלים דברים משמינים? תבררי!), והכי חשוב - למה את לא רוצה להתמודד עם זה? למה זה נוח לך להישאר במצב ה"דימדומים" המסוכן? רק פסיכולוג יוכל לענות לך על שאלות כאלה. היום יש אפשרות לפנות דרך קופ"ח , כך שזה אפילו לא יעלה יותר מדי. את יכולה לפתוח ספר טלפונים של הקופה שלך ולנסות לברר לבד אם את לא רוצה לערב אף אחד, אבל כדאי גם לשאול רופא או רופאה שאת סומכת עליהם, והם יוכלו להפנות אותך. מספיק שתמצאי מישהו אחד שאת בוטחת בו - העזרה כבר תגיע. ולדעתי, את צריכה אותה. אז קדימה לדרך!

סמדר שלום, אני מסכימה אייתך אבל זה לא כל כך פשוט כמו שאת חושבת קודם כל אני בקופת חולים מאוחדת ויש המתנה לתזונתאית של בערך חודש וזה הרבה! שנית אני לא רוצה לעשות דברים מאחורי הגב של ההורים שלי אך מצד שני ברגע שהם ידעו הם ירדו לי לחיים והמצב יהיה יותר גרוע. מה שאני עושה זה כך:כאשר אני שוקלת 50 קילו אני מרשה לעצמי לתקופה מסוימת לאכול מה שאני רוצה אך שאני מגיעה ל51 אני עוצרת ומתחילה להגביל את עצמי שוב עד שאני מגיעה ל50 וחוזר חלילה.אני יודעת שזה לא בסדר אבל אין מה לעשות. ביקשתי מאמא שלי שתקבע לי תור לתזונתאית והיא אמרה בסדר ושאלה למה?[מה שלא רציתי שיקרה] אז אמרתי לה שאני מרגישה שאני לא אוכלת בסדר וביקשתי שלא תשאל כל כך הרבה שאלות. והיא התחילה לחקור אותי מה שכמעט שינה את דעתי בקשר ללכת לתזונתאית. מה שמצחיק אותי זה שאמא שלי יודעת על החברה שלי שבבית החולים והיא כל הזמן אומרת "איך ההורים שלה לא שמו לב" "איזה מן הורים הם?" שבסה"כ היא בכלל לא יודעת מה קורה מתחת לאף שלה[למרות שאני ממש לא אנורקטית ואני מאמינה שתסכימי איתי..] נו אז מה לעשות כי אני ממש לא רוצה להיות במעקב של ההורים שלי. מקווה שתוכלי לעזור לי בתודה מראש מיכל

סמדר שלום, אני מסכימה אייתך אבל זה לא כל כך פשוט כמו שאת חושבת קודם כל אני בקופת חולים מאוחדת ויש המתנה לתזונתאית של בערך חודש וזה הרבה! שנית אני לא רוצה לעשות דברים מאחורי הגב של ההורים שלי אך מצד שני ברגע שהם ידעו הם ירדו לי לחיים והמצב יהיה יותר גרוע. מה שאני עושה זה כך:כאשר אני שוקלת 50 קילו אני מרשה לעצמי לתקופה מסוימת לאכול מה שאני רוצה אך שאני מגיעה ל51 אני עוצרת ומתחילה להגביל את עצמי שוב עד שאני מגיעה ל50 וחוזר חלילה.אני יודעת שזה לא בסדר אבל אין מה לעשות. ביקשתי מאמא שלי שתקבע לי תור לתזונתאית והיא אמרה בסדר ושאלה למה?[מה שלא רציתי שיקרה] אז אמרתי לה שאני מרגישה שאני לא אוכלת בסדר וביקשתי שלא תשאל כל כך הרבה שאלות. והיא התחילה לחקור אותי מה שכמעט שינה את דעתי בקשר ללכת לתזונתאית. מה שמצחיק אותי זה שאמא שלי יודעת על החברה שלי שבבית החולים והיא כל הזמן אומרת "איך ההורים שלה לא שמו לב" "איזה מן הורים הם?" שבסה"כ היא בכלל לא יודעת מה קורה מתחת לאף שלה[למרות שאני ממש לא אנורקטית ואני מאמינה שתסכימי איתי..] נו אז מה לעשות כי אני ממש לא רוצה להיות במעקב של ההורים שלי. מקווה שתוכלי לעזור לי בתודה מראש מיכל