פוסט טראומה עם אשיות גבולית

אני אמא לנערה בת 19 שעברה אונס בגיל11 ועקב כך אושפזה במחלקת נוער בגיל 15 אקב נסיונות אובדניים ועד כה לא מפסיקה וכעת אובחנה בהפרעת אישיות מקבלת 100 מג למיקטל וכדור ארגעה איטומין 40 מג לפי הצורך בדרך כלל בלילה נשרה מלימודים עברה ועדת שיקום ונקבע שעד שהיא לא מפםסיקה לבלוע כדורים אין לה מסגרת גם לא בהוסטל ולא במועדונים ונבקשתצי בעצם להפסיק את עבודתי להיות לצידי שכבר מזה שלושה חודשים שאני לא עובדת ואטרך עוד לא לעבוד אני אלמנה וזה לא הגיוני האם זה נקרא שיקום? גם בבטוח לאומי לא מוכנים אם הפסיכטראית תכתוב שהיא מסוגלת לעבור שיקום כלומר כל הדלתות סגורות בפניה ואיך לא להתיאש ולהמשיך לבלוע כדורים כי בעצם אין לה שום תעסוקה גם בביתצ חולים פסיכאטרי לא מקבלים אותה אחרי שטיפת קיבה נשלחת לביח והיא למדה את השיטה שואלים אותה יש לך מחשבות אןבדנייםן והיא אומרת שלא ולא התכוונה למות אלא תשומת לב מאמא וקבעו שהיא מענישה אותי ומשחררים אותה אחרי שעה כי אין להם מענה לאשיות גבולית מה עושים אחך מרימים אותה ? עכשיו השיער נושר לה בכמיות ואומרת שיש לה ירדות כל לילה לפני השינה מתלוננת על כאבים כל פעם במקום אחר ושעכישו אתן לה עזרא ואקח אותה לבית חולים לאחר ההשפעה של האטומין נרגעת ובבקר יום חדש קשה לי מאד וגם הנערה סובלת אין לה חברות כעצם עולמה ריק עשיתי לחה מנוי לספורטן למכון כושר ברכה ולא רוצה ללכת לא מסדרת את החדר שלה לא מצחצחת שיניים רק רוצה קניון ולבזבז כל יום רעיון חדש לקניות זה 4 שנים שאני מתמודדת וגם אני בקבוצה ואין התקדמות

תמי שלום רב וברוכה הבאה לפורום, נראה שנסיבות החיים, ביתך ומערך השיקום חברו יחד כדי להביא אותך לתחושה של חוסר אונים. הסיפור שאת מספרת באמת נשמע כדרך ללא מוצא. אבל העובדה שאת בקבוצת הורים מאותתת שאת בתחילת הדרך לעשיית שינוי. אני מאמינה שבהמשך הדרך תוכלי למצוא בתוכך את הכוחות לעשות את השינוי ובליווי של המנחה וחברי הקבוצה זה יקרה בסופו של דבר. שינוי אינו קורה בין לילה. זהו תהליך שבתחילתו לא תמיד ניתן לראות את הדרך הפרושה לפנייך. אבל הדרך חשובה ובסופו של דבר מביאה לתוצאות. אני מאחלת לך הרבה כוחות והצלחה גם לביתך שבת שלום ענת