פתרונות מקוריים לפיסורה

שלום, אני סובל מפיסורה שחוזרת כל כמה חודשים כבר במשך שנתיים. אני מתחיל כבר לשקול ממש ברצינות ניתוח. אבל בינתיים חשבתי על כמה רעיונות, שלא ברור לי בדיוק למה לא משתמשים בהם, כדי לטפל בפיסורה. אשמח מאוד לדעת את דעתך על הרעיונות האלה, ומה הסיבה שהם לא קיימים (אני מניח שיש סיבה טובה). 1. כמו שמשתמשים בסטנט כדי להרחיב עורק צר, למה לא להשתמש בסוג של סטנט כזה, שיהיה אפשר להחדיר לפי הטבעת, שיתלבש בדיוק על האזור שבו מתרחשת הפיסורה, ולמעשה ימנע מצואה לגעת בחתך הפיסורה? אם צואה לא תיגע, אז לסדר יהיה הרבה יותר קל להירפא, והכאבים יהיו הרבה יותר קלים עד שזה קורה. במקרה שלי הפיסורה חוזרת כל כמה חודשים בגלל צואה קשה ששורטת את פי הטבעת ופוצעת מחדש. אם היה כזה סטנט, כל זה לא היה קורה. 2. בימינו, כאשר הנדסת החומרים הרפואיים בשיאה, אני יודע שיש דבר מיוחד (דבק רקמות?) שמשתמשים בו במקום תפירת פצעים חיצוניים ולסגירה של חתכים פנימיים שנעשים בזמן ניתוחים כלשהם. למיטב ידיעתי אלו חומרי דבק שמתמוססים עם הזמן. מדוע אי-אפשר להשתמש בכזה חומר כדי "להדביק" את הסדק של הפיסורה עד שיתאחה? ההימור שלי הוא שהלחץ בשריר פי הטבעת גדול מדי כדי להחזיק את הפצע סגור, אבל מצד שני באמת אמורים להיות חומרים מצוינים היום, לא? 3. בהמשך להנדסת החומרים, האם אין חומר שניתן יהיה להחדיר לפי הטבעת בצורה כזו שלמעשה "יצפה" את החלק הפנימי, היכן שנמצא סדק הפיסורה, וכך ייתן לסדק את התנאים הטובים להתאחות, במקום שתעבור כל הזמן צואה מעל הפצע (דומה לרעיון מס' 1). אשמח לשמוע את תשובותיך לרעיונות הנ"ל, ואם יוצא מזה איזה סטארט-אפ, אני בהחלט מצפה לתמלוגים :) שרון

שרון שלום, אכן פתרונות מקוריים שהרפואה הקונבנציונאלית טרם גילתה. רובם לא מטפלים במנגנון בו אנו מאמינים כיום שפיסורה מתרחשת. מצורף למטה מידע על הטיפול היותר קונבנציונאלי בפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.