פיסורה

שלום, אני בן 45, מזה כשנה סובל מפיסורה, טופלתי ברקטוגסיק שהקל קצת, רמת הכאב עולה ויורדת, בחודש האחרון ללא טיפול במשחה המצב משתפר וסביר יחסית עקב שימוש בפגלקס לריכוך היציאות. בבדיקה היום אצל רופא הוא אבחן פיסורה אחורית עמוקה ורגישה עם Senitnel Pile . המלצת הרופא היא לעשות ניתוח לכריתת הפיסורה. לדבריו הניתוחים שהיו מקובלים בעבר התגלו כגורמי תופעות לוואי של חוסר שליטה חלקי על הסוגרים. אשמח לשמוע את דעתכם וכן מה תהליך ההחלמה מכריתת הפיסורה וסיכוי ההצלחה. תודה

עינב שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פיסורה היא כעיקרה בעיה של איכות חיים, ולכן האינדיקציה לניתוח היא בעיקרה הסבל הסובייקטיבי שלך, ולא ממצא כזה או אחר בבדיקה. לכן, ההחלטה על ניתוח צריכה להיות שלך. בנוגע לסוג הניתוח, שיטת הניתוח הנפוצה ביותר בעולם המערבי (ובישראל) כיום היא ניתוח פשוט יחסית לחיתוך שריר הסוגר הפנימי, המכווץ בצורה ספאסטית במטופלים עם פיסורה. ניתוח יחסית פשוט זה מאפשר לפיסורה להרפא בכ 95% מהמטופלים, ומרבית הכירורגית משתמשים בכריתת הפיסורה, עם או בלי כיסוי עם מתלה רקמה, שהוא ניתוח קצת יותר גדול, רק באלו בהם חיתוך שריר הסוגר נכשל. יש לציין, כי כאשר הניתוח מבוצע בידיים מיומנות, שעור הירידה, ולו קלה, ביכולת השליטה בניתוח חיתוך הסוגר נמוך מאד. יחד עם זאת, ישנם כירורגים המאמינים בניתוח לכריתת הפיסורה כטיפול ראשוני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.