ניתוח לא מוצלח להוצאת חוט סיטון

ד"ר זמורה שלום רב, לפני כחמישה חודשים הותקן סמוך לפי הטבעת שלי חוט סיטון עקב פיסטולה שטחית שנוצרה מאבצס שלא נוקז כראוי. בסוף ספטמבר נותחתי במטרה להוציא את חוט הסיטון, אך הניתוח כשל מחשש לפגיעה בסוגרים. נותרתי המומה, כאובה וללא מענה מספק. שאלתי היא לאן אני ממשיכה מכאן? מהן האפשרויות העומדות בפניי? ובמסגרת הזמן הנתון - האם זה נורמלי להישאר כ"כ הרבה זמן עם חוט הסיטון.ומה קורה במקרה שהחוט לא עושה את עבודתו כפי שחשבה המנתחת. מה ישתנה בעוד חודשיים שיבטיח לי הוצאת החוט ללא פגיעה בסוגרים? אודה לך על תשובתך המלומדת.

מיקה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. צר לי לשמוע על סבלך, אך אל יאוש. סיטון לניקוז הוא שיטה לטיפול בפיסטולות משולבות עם אבצס, וכל כוונת הסיטון היא לנקז את האבתס ולמנוע יצירת אבצסים חוזרים, ובמובן זה הוא מילא למיטב הבנתי את תפקידו.כשאנו מדברים על תיקון מתוכנן של פיסטולה, ניתן לחלק את הפיסטולות לכאלה המכילות רק מעט משרירי הסוגרים, המכונות על ידינו "נמוכות", וכאלו המכילות כמות ניכרת של שרירים אלו, המכונות "גבוהות". לכל אחת מקטגורות אלו שיטות תיקון שונות המתאימות למצב הפיסטולה. מדבריך אני מנחש שנלקחת לחדר ניתוח במחשבה שהפיסטולה נמוכה, אך בבדיקה בהרדמה נמצאה פיסטולה גבוהה, ולכן כנראה הוחלט קודם כל לא לגרום שום נזק, ובהמשך לבצע תיקון משמר סוגרים. מידע כללי תוכלי למצוא למטה. מומלץ לפנות לכירורג/ית קולורקטאלי / פרוקטולוג/ית לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.