פיסורה

שלום ד"ר זמורה, בשל כאבים שלושה שבועות וצריבה באיזור פי הטבעת פניתי לכירוג. בבדיקה (שבוצעה בצורה אגרסיבית וחסרת רגישות שהותירה כאב רב וממושך אך זה לא לפורום הזה) טען הכירוג שזו פיסורה אחורית וביקש לטפל במישחת ניפדיפין 0.2%.הבדיקה לא בוצעה עם מיכשור כלשהו שאלותי: 1. האם יש משמעות ל % למשל 0.4% יותר מומלצת? 2. האם הבדיקה לפיסורה צריכה ליהעשות עם מכשור כלשהו או רק עם אצבע (מתנצל על התיאור) 3. אני משתמש 48 שעות ואיו שיפור, תוך כמה זמן אמורים להרגיש בשיפור כשהמשחה מסייעת בריפוי הבעיה, האם זה סימן לכך שהמשחה לא תעזור אני חייב לציין שמעולם לא סבלתי מעצירויות או בעיה ביציאות זה נפל עלי פתאום. 4. תוך איזה פרק זמן אתה ממליץ לגשת להתייעצות עם כירוג במידה ואין שיפור והכי חשוב מה צריך לוודא עם הכירוג מבחינת צורת הבדיקה /מיכשור? תודה רבה יניב

יניב שלום, צר לי לשמוע על חוויתך. אין הוכחות שמשחת ניפדיפין בריכוז 0.4% יעילה יותר מריכוז של 0.2%, והריכוז שקיבלת הוא ריכוז מקובל וסטנדרטי. לרוב אם המשחה פועלת את פעולתה, צריך להרגיש שיפור ניכר בטווח של כשבועיים, ואם אין שיםור כזה, מומלץ לפנות לכירירג לשקול המשך טיפול. מומלץ שיהיה מומחה בכירורגיה קולורקטאלית ופרוקטולוגיה, האמון על טכניקות הטיפול השונות בבעיה זו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.