פרולפס

שלום, אני בן 33. כבר כמה שנים אני סובל מטחורים פנימיים וחיצוניים מדרגה 3 לפי אבחון רופא פרוקטולוג. טחורים בולטים בזמן היציאה. פעמיים עברתי קשירה אך זה לא עזר. פניתי לקליניקה פרטית ועברתי טיפול סקלרותרפיה וגם זה לא עזר. עדיין יש לי בליטת רירית אחרי יציאה (משהו כמו 1ס"מ) לפעמים זה חוזר לבד ולפעמים אני צריך להחזיר את זה עם אצבע. הרופא הפרטי שעשה את הטיפול סקלרותרפיה אמר לי שהטיפול בטחורים הצליח כביכול ומה שעדיין יוצא החוצה זה לא הטחורים אלא אני סובל מפרולפס קל. בעיה זאת פוגעת מאוד באיכות החיים שלי וזוגיות. אני מפחד לנסות מין אנאלי ומפחד לאבד את הבן זוג בגלל זה. כל הטיפולים שעשיתי לשווא. לא יודע כבר למי לפנות ומה לעשות. השאלה שלי - מה אופן הטיפול בבעיה מסוג הזה? אם זה ניתוח מה סוג הניתוח ומה זמן ההחלמה אחריו? האם ניתן לקיים יחסי מין אנאליים אחרי ניתן זה? בתודה מראש

דני שלום, הפרולפס הוא מונח המתאר צניחה, והפרולפס שאתה מתאר הוא כנראה בכל זאת צניחה של טחור. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ולכן מידת ה"אגרסיביות " בטיפול תלויה במידה רבה במידת הסבל שלך. אם אתה סובל באופן ניכר (וזה נשמע כך), ניתן בהחלט לשקול אחד הטיפולים הכירורגיים לטחורים. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים לטחורים, החל מקשירת טחורים במרפאה (שכבר עברת), דרך קשירה בהכוונת דופלר (HAL/THD), וכלה בכריתתם. ניתוח לקיבועם של הטחורים במקומם הנכון בתעלת פי הטבעת עם סטייפלר (PPH)לרוב אינו מתאים לאנשים המקיימים יחסי מין אנאליים כשגרה. ככלל, ניתן לומר שככל שהטיפול מתון יותר ההתאוששות קלה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה פחות, וככל שהטיפול אגרסיבי יותר, ההחלמה קשה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל סוגי פעולות אלו.משך ההחלמה תלוי בסוג הניתוח שייבחר, ובחירת הניתוח צריכה להתחשב בהרגלים המיניים של המטופל כדלי לאפשר להנות מחיי מין תקינים לאחר ההחלמה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, ראשית אני מאוד מודה לך על תגובתך והסבר רחב על הבעיה. יש לי שאלה נוספת. אני פניתי לרופא כרורג המתמצא בפרוקטולוגיה. לאחר הבדיקה הוא דווקא המליץ לי על ניתוח PPH למרות שאמרתי שאני רוצה לקיים יחסי מין אנלים לאחר הטיפול. אתה בתשובתך ציינת שסוג טיפול זה לא מתאים לאנשים מקיימים מין אנלי. מה דעתך? האם זה באמת לא מתאים לי?