פיסורה נוראית!!!

לפני כשנה, גיליתי שיש לי בליטה בפי הטבעת שדיממה והכאיבה לי מאוד, מאחר והייתי בתחילת הריון, כל הזמן החשש שלי היה שזה דימום מהרחם ולא מפי הטבעת ולחן בלחץ נוראי כל פעם הייתי בודקת טוב טוב מאיפה הדימום. פניתי לכירורג והא אמר לי שיש לי פיסורה, נתן לי מרשם לשמן פרפין ולמשחת ניפדיפין ואמר שיותר מזה הוא לא רוצה לגעת כיוון שאני בהריון. את שמן הפרפין היקאתי כבר בפעם הראשונה שלקחתי אותו כך שיש לי ממנו טראומה נוראית ואני לא חושבת שאוכל המשיך אי פעם להכניס את הדבר הזה לפה. מרחתי ניפדיפין שוב ושוב ושוב, ומאחר והמליצו לי לשבת באמבטיה של מים חמימים עם סבון, עשיתי גם את זה, אולם מחשש להריון המים היו פושרים ולא חמימים. מפעם לפעם ראיתי שינוי אבל זה אף פעם לא עבר לגמרי, לפעמים החמיר ולפעמים לא. מאחר והייתי עסוקה עם ההריון לא חזרתי שוב לבדיקה אצל רופא. לאחר הלידה כל האיזור היה רגיש כיוון שילדתי בואקום וכל האזור היה תפור. עכשיו הפיסורה הזאת חזרה ביתר שאת וביתר עוז. מה עוד אפשר לעשות??????? נמאס לי כבר ממנה, אני רוצה לחיות בשלום, בלי כאבי תופת כל יציאה!!! האם האפשרות היחידה היא התערבות כירורגית? יכול להיות שזה החמיר בגלל הלידה?

שלום רב, פיסורה לרוב אינה מחמירה עקב הלידה עצמה אך פעמים רבות יכולה להחמיר בשל שינויים בהרגלי היציאות בימים הסמוכים ללידה. ישנה קשת של טיפולים בפיסורה, ומאחר שמדובר בבעיה של איכות חיים ולא בבעיה מסכנת חיים, הבחירה במסלול הטיפול (יותר שמרני עם סיכויי החלמה איטיים ונמטכים יותר או יותר כירורגי עם סכוי החלמה מהיר גבוה אך גם מעט יותר סיכון) היא שלך. אנא ראי מידע על אפשרויות הטיפול בפירוט הבא: קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.