רקטוצלה, פיסטולה וציסטוצלה

לפני 12 שנים עברתי ניתוח טחורים ופיסורה אחורית . בניתוח בוצעה כריתת טחורים וחיתוך הסוגר הפנימי sphincterotomy אחרי חודש עברתי ניתוח חוזר של פתיחת פיסטולה באנוס . מהפיסטולה יש הפרשת צואה בעיקר לאחר יציאה (מחייבת שימוש תמידי בפדים ),בנוסף יש לי רקטוצלה ,ציסטוצלה וצניחה בינונית של צוואר הרחם , שאלתי למי פונים במצב כזה ,איזה ניתוח מומלץ, מה סיכויי ההצלחה ,מה הסיכונים (לאחר חיתוך הסוגר הפנימי). סליחה על השאלה הארוכה ותודה רבה על תשובתך

חנה שלום, אכן הבעיה המוצגת על ידך מורכבת ואינה פשוטה. הייתי מציע להתייחס בנפרד לתיקון הפיסטולה, ובנפרד לבעית הרקטוצלה וצניחת השלפוחית. מבחינת הטיפול בפיסטולה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולבחירה של אפשרות הטיפול המועדפת. יתכן שהייתי מתייחס לבעיה זו לפני טיפול בבעית רצפת האגן, אלא אם את סובלת מהקרטוצלה ומצניחת הרחם סבל ניכר. לגבי בעית רצפת האגן כדאי להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי ועם אורוגניקולוג (עדיף שניים כאלה היודעים לתקשר אחד אם השני). מעט מידע על פיסטולה פריאנאלית: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

תודה רבה על תשובתך האדיבה המקצועית והמפורטת מאד , אני מאד מעריכה את זה, שאלה נוספת אם אפשר ,קראתי בעתונות על שימוש בשיטה עם רשת האם אתה ממליץ על זה ,האם זה מתאים למקרה שלי ,האם יש כבר מספיק נסיון עם זה , או כדאי עוד לחכות .תודה רבה