crps

בני בן 19, במהלך הטירונות חש כאבים עזים בכף הרגל ואובחן שלקה בכאב כרוני, ללא סימני טראומה(לא שבר מאמץ),מאושפז מעל חודשיים בב"ח צבאי, מקבל טיפול פזיותרפי, ולאחרונה קיבל פרדניזון. האם יש טיפולים נוספים היכולים להקל? (הוא לא יכול לדרוך על כף הרגל) גם התמיכה הנפשית במסגרת הצבאית לוקה בחסר...האם מותר לפנות לפסיכולוג פרטי? תודה ברכה.

ברכה שלום, התעצבתי לשמוע על סבלו של בנך, אך עם זאת, שמחתי לקרוא הודעתך ממנה עולה עד כמה את דואגת ואוהבת. ההתמודדות עם כאב כרוני באשר הוא, קשה, מעיקה ומדכאת. התקופה הראשונה של האיבחון בשילוב תובנת וקבלת המצב החדש כפי שהוא, מלחיצה וקשה עוד יותר ! כאב כרוני כרוך בהתמודדות נפשית יום-יומית. תמיכה נפשית עוזרת בהחלט לקבל את המצב החדש ולהתמודד עם הכאב בכלים ממשיים ומעשיים כגון שיטות הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה או ביו-פידבק. תת ההתמחות בפסיכולוגיה העוסקת, בדיוק בכך, היא פסיכולוגיה רפואית. אני משוכנעת כי הצבא יכול וצריך לעזור בכך. ממליצה לפנות למפקד מתקן האישפוז ולדרוש עזרה מקצועית וטובה מפסיכולוג רפואי. אינני יודעת באם זה חוקי, אבל אני בהחלט זוכרת שבתקופת השירות הצבאי שלי, נעזרתי לא פעם באנשי מקצוע מחוץ למערכת הצבאית. לגבי הטיפול התרופתי, אינני רופאה ואני מניחה שדניאלה תשמח לענות בפרוט על חלק זה של השאלה. אני מבקשת לחזק את ידיך. כמה קשה לעמוד מנגד ולראות את הסבל של בנך. מקווה שהוא מבין ויודע עד כמה הוא בר מזל על שיש לו אמא כמוך. בתקווה שהבירוקרטיה הצבאית לא תשבור אותכם וכמובן בצפייה לימים טובים יותר. ליאת

כאמא לבן חייל ואשה לבעל רווי כאבים אני קודם כל שולחת לך מפה חיבוק. ובתכל'ס:אם הבן ילך באופן פרטי לשיחות מי בצבא ידע על כך? זאת ועוד:המערכת הצבאית,כך למדתי מאירועים שקרו לבן שלי,לוקחתמראש את החיילים כשקרנים. צריך לפעמים למצוא מסלול עוקף צה"ל. מאידך:הוא בוודאי יסיים את השירות עם אחוז נכות. צריך לשמור את כל המסמכים כדי שאחרי כן לא תהייה התנערות. מעבר לכך:חיזקו ואימצו את ובנך

שלום רב, אם יש חשד כי בנך מפתח תסמונת CRPS על רקע המאמץ (למרות שבהעדר חבלה זה די נדיר, אם כי מתואר), יש חשיבות רבה להתערבות הטיפולית המתאימה בתקופה הראשונה/המוקדמת של התסמינים. בעוד שלפיזיותרפיה והפעלה של הגף תפקיד חשוב, ואכן, טיפול בפרדניזון נחשב כטיפול מקובל בשלבים מוקדמים של CRPS, במידה ואין זה מספק, יש לשלב זאת עם משככי כאב אחרים, וקיימות עוד מספר תרופות שניתן לתת בשלבים המוקדמים אשר לעיתים ניצפו עימן תגובות טובות והפיכות של המצב בשיעורים לא מבוטלים. מכיוון, ולאחר 6 חודשים לערך, הערך הטיפולי של חלק ניכר מהתרופות פוחת, יש חשיבות למתן הטיפול במועד. עצתי לכן, לדאוג להשגת הפנייה בהקדם דרך הצבא למירפאת כאב (אם הוא מאושפז בבי"ח 10 בחיפה, אז למירפאת הכאב ב"רמב"ם", ואם בקר"פ 542 ,אז לאחת המירפאות במרכז, אני חושבת שהצבא נוטה לעבוד עם "איכילוב", אבל אולי זה לא משנה). אין ספק, שייעוץ וטיפול במיסגרת מירפאת כאב, הוא חשוב ועשוי להציע לו טיפולים שטרם התנסה בהם ואשר עשויים לשנות לטובה את מהלך מחלתו.כל טוב, דניאלה

הי ברכה, גם לי התפרץ CRPS בצבא לאחר אורטוסקופיה בברך ואני סמכתי על הצבא בעיניים עצומות וסירבתי לכל הצעה של אימי ללכת לרופאים פרטיים וכו'. בשל האשפוז הראשוני שלי בבית הבראה 3 (זה איננו בית חולים כך שזה לא כמו במקרה של בנך) ובעיקר בשל כל הטיפולים הלא נכונים מצבי הסתבך מאוד, מאוד. למזלכם, היום הצבא מבין הרבה יותר טוב כיצד לטפל ב- CRPS וסביר להניח שבנך יופנה לטיפול המשך במרפאת כאב לאחר שיחרורו. טוענים שהדבר הכי טוב לטיפול הראשוני ב- CRPS זה לתת טיפולים אינטנסיביים יחד עם טיפולי פיזיוטרפיה וכו'-- סוד ההצלחה זה טיפול רב-תחומי תוך כדי אישפוז כמו במקרה של בנך כך שזה סימן טוב. עם זאת, הדבר שלמדתי מן הסיפור שלי הוא שיותר חשוב הטיפול של בנך ועלייך לסמוך על האינסטינקטים שלך ולעשות מה שלך נראה נכון והכי טוב עבור בנך. השלבים הראשוניים בטיפול בהפרעה זו הינם חיוניים כי בתקופה זו הסיכויים להקלה משמעותית גבוהים יותר. אני מציעה לך לקרוא על דרכי הטיפול השונים ב- CRPS על מנת שתוכלי לעקוב אחר הטיפול בבנך וכך תביני טוב יותר מה קורה ותחושי יותר בשליטה. דרך אגב, אני מציעה לך לבקש מן הרופאים המטפלים בבנך לזמן פסיכולוג רפואי לסייע לבנך תוך כדי אישפוז. אם יש לך עוד שאלות או כל בקשה אחרת, ננסה לסייע לך, המון הצלחה ומחזקת את ידייך, מנדי