עבר הווה ועתיד

שלום דר' נתחיל מכך שתשובותיך הן מועילות מאוד ולעתים יכולת האבחנה שלך היא מאוד ממוקדת.. וזה מאוד יפה לכשעצמו... אני בעוד שבוע וחצי בן 26 הומוסקסואל, שצועד באמצעות טיפול מיני ע"י מטפל גיי פירדנלי מאיט"ם) לקראת לא יודע אם מימוש, קבלה או הכרה עצמיץ אבל בהחלט לאנשהו טוב יותרלאחר תרגילי מיקוד עצמי , בניית פרטיות טיפול בהומופוביה העצמית וגם תהלחיך התאבלות.. מה שלקחתי מהטיפול הוא צעידה איטית מצד אחד אבל אי עזיבת המטלות מאידך...כעת מתוך בחירה שלי החלטתי שאני רוצה להתנסות בזוגיות.. טענתי הלא מבוססת הייתה שלהגיע למועדון גייז זה עלול להיות מאיים אולי בארים.. מחא(און היום בערב) אלך לבר עם ידיד שיש לו מערכת זוגית, הצבתי לי מטרה , רק להיות שם ולנסות לינות מהמקום, עוד לא לצוד או להיות נצוד בידי אחרים... אשמח לשתף במה שקרה... בעצם יש לי תשובה לשאלה שרציתי לשאול, לגבי מה קודם למה , האם ההומופוביה לחרדה החברתית או להיפך,ף לדעתי במקרה הזה השילוב הוא הנכון וכל עוד לא אהיה בתוך הסיטואציה לא אדע, אני אהיה חייב להיות בתוך הסיטואציה הIN VIVO ולהיות בה עד לשיא החרדה והליות בו עד שהחרדה תרד לגמרי. וכך לחזור כמה פעמים עד שלא תהיה כלל חרדה ואז אהיה פנוי לקשר.. לדעתי גם מחר לא תהיה חרדה כמו שהייתה לפני כמה חודשים שהייתי בקבוצה של האגודה... ועוד משהו קטן,יש רופאים פסיכיאטרים מצויינים, שרואים את טובת המטופל ויש כאלו , בעיקר בשירות הציבורי מארץ מוצא מאוד מסויימת שלא אציין את שמה כדי שלא תאשים אותי בגזענות, שהם איך אמר לי פסיכיאטר צבר :"קצת מקובעים ברעייונות שפסו מהעולם", נתקלתי בפסיכאטרית אחת כזו שבטיפול התרופתי האנטי חרדתי אמרה "יהיו תופעות לוואי של חוסר חשק מיני אבל אצלך בין כה וכה זה לא משנה ..." וכשאמרתי במפגשי ביקורת שהתחלתי טיפול מיני בנושא הנטיה המינית שלי ענתה לגמרי ברצינות ובלי שום שמץ של צחוק :"מאיפה את יודע? עשו לך טסטים שאתה יודע?" אח"כ המשיכה בלהסביר שעליי לעשות סדר עדיפויות ולימודים ורומנטיקה לא הולכים ביחד והחברה לא מקבלת הומוסקסואלים ולכן אני מרגיש לא טוב עם עצמי והיא מבינה את זה(בגלל שלא מקבלים אותם בחברה) ואח"כ הוסיפה שהומאים לאל כסף לא יכולים להיות הומואים.. מיותר לציין שבאותה ביקורת התלוננתי על החמרה בסימפטומים של חרדה ודיכאון ומיותר לציין כי היא לא מצאה לנכון לאזן אותי בטענה :"יש לך מניעים פנימים כשהם יפתרו הכל ייפתר" בפגישה לאחר חודשיים, כבר באתי אליה מוכן , לאחר שבטיפול קוגניטיבי התנהגותי עבדו איתי על הסיטואציה איתה, כמכינה לכל סיטואציה של גילויי הומופוביה. והיא תחילה שוב לשאול ואני שוב ענית לה "מה עם הפנטזיות?" להערה שלה שאולי אני לא הומו וזה בראש שלי, "פנטזיות זה פנטזיות אז מה לכולנו יש פנטזיות" .. היא שוב גיבבה שטויות וטענה שבמקרים מסויימים של חרדה חברתית (בדיוק כמו שצפיתי שהיא תגיד) יש חרדת נשים ואז עניתי לרופאה המכובדת שעם כל הכבוד אני הומו שיש לו חרדה חברתית אולי בגלל הנטייה המינית והרצון להסתיר אותה כל הזמן יש הימנעויות חברתיות שח וחלילה לא יגלו" היא נשארה עםפה פתוח ובאיזה שלב הבינה שאיתי זה קרב אבוד מראש... היא לא ליוותה אותי בתהליך האבל והדיכאון הקשה שעברתי כמה שבועות לאחר מכן, (עם מחשבות אובדניות שהיו מעט בביקורת הראשונה אך הוחמרו לאחר כמה שבועות מהביקורת השנייה), ואז פנתי לפסיכיאטר מהמושלם, פסיכיאטר שהן המטפלת הקוגניטיבית התנהגותית והן המטפל המני נדהמו לשמוע ממני על רשמיו מהבדיקה, כל אחד מכיוונו הוא... קודם כל הוא בניגוד גמור לקודמתו לא הציע טסטיים לבדיקת הומוסקסואליות... בנגיוד לקודמתו התעניין מי אני ומאיפםה באתי ובאיזה בית גדלתי... בניגוד לקודמתו הכיל את הנטייה הומוסקסואלית וענה שיש לי עוד דרך לעשות כדי להרגיש טוב נאהב ואוהב ובעיקר ממומש ומסופק...והוא מאוד מבין למה כעת אני מוצף... הוא אבחן בדייקנות אבחנה של MIXED ANXIETY AND DIPRESSION מה שקודמתו מעולם לא עשתה.. והיא נדבקה לאבחנה הראשונה של חרדה חברתית ולא שמה לב שיש גם מצב רוח ירוד שרק יורד עוד ועוד.. ואישיות הימנעותית...(אבחנה שלו). והדבר המעניין שהוא אמר , שהפליא דווקא את המטפל המיני, שזה מאוד לא חכם לרשום פאקסט מצד אחד ומצד שני לדרוש ממני לבצע מיקוד רגשי ופטנזיות והעשרתן, הוא מאוד הבין את החרדה שעלתה סבי הנושא, ואמר שכאן עם יותר רגישות יותר נכון לרשום בנוסף למירו (שמנטרלת לדעתו חלק מהשפעותיה של פאקסט לחשק המיני) תרופהמרובת נוריוטרנ\מינסוטורים כגון אפקסור, ויאפקס וכו', במקום הפאקסט.... כנראה שנפלתי על רופא עינייני שמבין את כל התמונה הטיפולית שלי ואת כל הציפיות שלי מטיפול תרופתי... רחוק שנות אור מהרופאה המטפלת שאילו יכלה לשתק אותי מבחינה מינית שלא אפנטז על הנטיות אסורות הייתה עושדה זאת... ייאמר לזכותה שהיא הציעה לגשת לקבוצות באגודה וכשחזרתי עם תגובות מאוד מפוחדות משם ירתה "אולי אתה לא הומו, אלא אתה חרד מנשים ושכנעת את עצמך כי אתה הומו" ולקח לה כמה רגעים להבין שאני הגעתי לשם בשלב שאני נגעל מהיותי הומוסקסואל ומה שחשתי שם זה היה גועל מלווה בחרדה החברתית, בסוף השיחה איתה אמרתי לה משפט שהכריח אותה לשתוק :"אני הומו שיש לו חרדה חברתית ולא להיפך" . כנראה שאליה לא אחזור, ואמשיך את המעקב אצל הרופא המאוד אכפתי אמפטי ובעיקר קשוב לצרכים שלי ולצרכים הטיפלים שלי, חבל שיש כמוהו מעטים ... רציתי שרק תדע

שלום KIPI, תודה על השיתוף. אני חושב שאתה עושה עבודה יפה מאוד עם עצמך. חרדה חברתית אכן יכולה לגרום לדיכאון אם נמנעים מסיטואציות שמעוררות אותה ולכן טוב אתה עושה שאתה נחשף לסיטואציות אלו בהדרגה. אני לא בטוח שאתה סובל מהומופוביה אלא מחרדה חברתית במקומות בילוי של הומוסקסואלים. הומופוביה מתבטאת בדעות קדומות שליליות כלפי הומוסקסואלים. אני שמעתי עמדות הומופוביות גרועות הרבה יותר ממטפלים ישראלים נחשבים מאוד. אחד מהם אף אמר למטופל שתיאר סצנת קנאה בינו לבין בן זוגו הקבוע "אני לא מבין איך אתה מקנא - הרי שניכם בנים!" עוד עבודה רבה לפנינו... בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

להומו-פוביה במונח הקליני. פחד מהומואים ללא דעותקדומות.. ובמידה מסויימת גועל ופחד מעצמי שלי

הי KIPI אני יכול לכתוב אלף הודעות עם כל הביקורת שיש לי על פסיכיאטרים, וכמה אני מתעב אותם בכל ליבי ונפשי, ואם זה מעודד אותך, הם לא מתייחסים גרוע רק להומואים, אבל השאלה היותר מעניינת מבחינתך היא מה התועלת בהם. יש תועלת אחת מפסיכיאטריה, שעל אף כל הנזקים האיומים שהפסיכיאטרים גורמים, התועלת הזו גורמת לכך שיש טעם לפנות אליהם, והיא שבמצבים קשים הם נותנים תרופות שיכולות מאוד להקל על החיים, כמובן בשום אופן לא פותרות את הבעיה. לעומת זאת, במצבים שאינם קשים, כמו שלך, לדעתי האישית תרופות גורמות יותר נזק מתועלת, ועדיף לפתור את הבעיה לעומק, וגם לסבול תקופה מסויימת יותר כדי להגיע לפיתרון רדיקלי יותר של הבעיה. בכל מקרה, לפסיכיאטר צריך להגיע מתוך הבנה יסודית, שמדובר בדרך כלל באדם מוגבל ביותר, שההבנה שלו את נפש האדם מוגבלת מאוד, ונובעת מתוך תפיסה מאוד צרה של קשת החוויות האנושית. טוב, זה כנראה לא יפורסם כאן. תרגיש טוב ובהצלחה

שלום יוני, אתה רואה? לא רק שפורסם אלא אני גם מצטרף כמעט לכל מילה. עם הסתייגות אחת: אני מכיר כמה וכמה פסיכיאטרים אנושיים מאוד ומקצועיים מאוד גם בפסיכותרפיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

נתקלתי בפסיכיאטר אחר, ששונה בדעותיו בהנתו וביכולת ההכלה שלו אותי... תראה בוא נעמיד דברים על דיוקם, פסיכאטר אינו קוסם. גם הפסיכיאטר הנוכחי לא הבטיח הרים וגבעות.. הוא הבטיח ועל כך , אני מעריך אות, 100 % ניסיון , וכוונתי לכך שהוא מבחינתו מוכן בזמן שיש לנו ביחד לנסות ב100% ולנסות לעשות את המקסימום שיוכל... רוצה שאומר לך עוד משהו, הוא דווקא מאוד זהיר .. שתבין חצי שעה הייתי אצלו מתוכה כעשר דקות הוא ניסה לברר מה היו הסימפטומים בתחילת הטיפול במהלכו ובתומו... הוא יכל לומר "תשמע אין מה לעשות חייה את זה" הוא יכל גם לענות :" תראה בוא ננסה לעשות ניסיונות ...." אבל בדייקנות שהוא תיאר את האבחנות, הוא הסביר שזה דיי מגוחך לטפל כל פעם בחלק אחר שלי... פעם בחרדה ופעם בדיכאון הסבל הרי הוא סבל בל יתואר בשתי ההפרעות שכל אחת מהן היא בנפרד, אז למה לנסות לטפל בבעיה אחת כל פעם? וכן הטרידה אותו, השאלה לגבי התקדמותי בטיפול המיני, כי מצד אחד הוא חשש שיש כאן ביצה ותרנגולת כמו שגידי רשם במאמרו...(דיכאון>אנטידכאוני>אין דיכאון יש הפרעה בחשק המיני> אין טעם לגעת בנטייה > דיכאון וחוזר חלילה), וכשהוא העלה את זה, פתאום דברים הסתדרו לכולנו.... הוא לא הבטיח ריפוי ו"הוקוס פוקוס" , הוא בצניעות שלו אמר "אני אנסה לאזן אותך בזמן שיש לנו ביחד, בוא תיתן לי לנסות שלושה חודשים ונראה, אני רופא... אני יודע אני רופא נחשב, כך אומרים...." שתבין שהוא אמר את זה בחצי התנצלות, הרופא הזה, הוא רופא שמבחינה רפואית , לא פגשתי בהרבה רופאים מסוגו... באמירה "אומרים שאני נחשב" הוא שכח לומר את תפקידו הציבורי הבכיר, את שנות ההוראה שלו ואת כל מה שהניסיון הרפואי-טיפולי והאנושי שלו מקפלים בו. אני לא בעד הכללות, כל הפסיכיאטרים הם.... זה בדיוק כמו לומר"כל ההומואים הם..." וכמו שאנו יודעים יש מגוון ... וכך גם כאן...