על מה שחסר לי בחיים...

זה הולך להיות קשה, אבל אין ברירה- אני חייב לעמוד בזה. האמת היא שביומיים האחרונים הייתי באופוריה, וכבר לא יכולתי לחכות שזה כבר יגיע, אבל היום שוב אני רואה את הדברים בעיניים מפוכחות, ואני מבין שזה הולך להיות קשה, אבל אני חייב את זה לעצמי. כבר ארבעה חודשים אני מתלבט אם לעזוב את העבודה שלי, והחלטתי שאני עוזב. יש לי חודש להתכונן, כי נתתי התראה של חודש. אני אפילו יכול לחפש עבודה חדשה ולמצוא בזמן הזה, הבעיה היא שאין לי מושג ירוק מה אני הולך לעשות, ואני צריך חופשה. אני צריך קצת לנוח מעולם העבדות המודרנית. להיות אדם חופשי תקופה מסויימת. ומתוך האילוץ הזה של החופש להתפתח. אם אמשיך לשקוע עוד ועוד בנוחות הזו של עבודה קבועה ללא אחריות רבה ועם שכר זעום, שבעיקר נותנת לי את הפריבילגיה הזו לדעת בשביל מה אני קם בבוקר, ולמי אני נותן תועלת ותפוקה. מי מרוויח מקיומי...ואינני מתכוון רק לתוצאות המאזן של החנות שאני עובד בה, אלא גם להנאה שאני מסב ללקוחות, שמקבלים את השירות המצויין שאני נותן...(זו לא יהירות, אני הרי גם לקוח... אני יודע על מה אני מדבר), להנאה של האנשים שאיתי מהחברה שלי. ברוב הפעמים הקודמות שהייתי מובטל, זה היה בעיצומו או בתחילתו או בסופו של מצב אפקטיבי כלשהוא, אף פעם לא חיפשתי עבודה במצב יציב. אין ספק שהדבר היה בעוכריי, ואילו עתה יהיה קל יותר למצוא עבודה אם ארצה בכלל. הבעיה היא שאתה לא יכול להגיע ליעד, אם אין אתה יודע לאן אתה רוצה בכלל ללכת. אני לא חייב לעבוד כדי להתפרנס. לא הייתי מעלה בדעתי לעזוב עבודה מבלי שיש לי עבודה אחרת, אלמלא היותי אדם אמיד למדי. אני לא מחפש עבודה בהכרח, אני ארגיש טוב מאוד גם אם יהיה לי עיסוק. בקיצור, אני חייב ליצור את התוכן שימלא את הריק. להגדיר שוב את הזמן והחלל, שכבר נוכחתי שאינם אלא אשליה גמורה. כן, זה יהיה קשה, אבל אין ברירה, אני חייב את זה לעצמי. בברכה מיכאל

שלום מיכאל, אני מציע לך להתייעץ על הנושא עם הפסיכולוגית שלך. אני חייב לציין שהעובדה שקיבלת את ההחלטה על עזיבת העבודה, לפני שמצאת מקום אחר, ובעיקר לאחר יומיים של אופוריה, מדאיגה אותי בהתחשב בהפרעה הבי-פולארית שאתה סובל ממנה ומתמודד עימה בגבורה ובתבונה בדרך-כלל. יכול להיות שחופשה מבוקרת ממקום העבודה תספיק לך וייתכן שיש לשקול ייעוץ והכוון תעסוקתי במכון המתמחה בכך, לפני שאתה מחליט על החלפת תחום. עבודה אינה רק מקור פרנסה. אנשים שאינם אמידים חייבים לעבוד לפרנסתם. דווקא השילוב בין ההפרעה הדו-קוטבית שלך ובין אמידותך הכלכלית עלולה להיות מסוכנת עבורך. יכול מאוד להיות שאתה זקוק לשינוי, אך אני מציע לך לעשות אותו תוך התייעצות מתמדת עם הפסיכיאטר והפסיכלוגית המכירים אותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום גידי אין לי פסיכולוגית כרגע, נפרדתי ממנה לפני שלושה שבועות. עם הפסיכיאטר דיברתי, אבל הוא יותר התעניין ברמת הליתיום שלי בדם, ובעינייני תרופות בשיחה האחרונה שלנו. הוא לא נראה מודאג במיוחד. אני מודע לסכנות שבצעד שלי במידה מסויימת, אבל אין לי ברירה אלא לקחת אותו. הייתי בשני מכונים להכוון תעסוקתי בחיים שלי והם לא ממש עזרו לי. בכל מקרה, אני הרבה יותר חושש להיכנס לדיכאון מאשר איזה היפו-מאניה, שאתה אולי רומז אליה, אדרבא, דווקא יתאים לי לישון פחות ולהינות יותר לזמן מה, וגם לא יזיק לי קצת להוציא כסף. אגב, אני אף פעם לא הוצאתי כסף ברמה לא מבוקרת, גם כשהייתי במצבים מאוד קיצוניים, כי קיבלתי חינוך מאוד נוקשה בנושא הזה, שהיה יותר חזק מהמאניה. הפסיכולוגית הייתה בעמדה שאני חייב למצוא עבודה אחרת לפני שאני עוזב את העבודה שלי, אבל אני רוצה לא לעבוד לתקופה מסויימת... בכל מקרה, גידי, תודה על הדאגה... בברכה מיכאל