קושי לרדת במשקל

אני אחרי 3 לידות (בהפרשים של כמה שנים ביניהם, האחרון לפני כ-10 חודשים). אני בת 38, גובהי 165 ושוקלת 87. לפני ההריונות שקלתי 71. אחרי ההריון הראשון: 76. אחרי ההריון השני: 82. ועכשיו. אני מאוד משתדלת להוריד לפחות את מה שהעלתי בהריון האחרון, אני התחלתי לעשות הליכה של חצי שעה כל יום, מנסה לצמצם את מה שאני אוכלת (הבעיה שלי היא כנראה פחממות וסוכרים). ואם בעבר הפעילות הזאת הייתה גורמת לי לרדת במשקל, היום ממש כלום. אפילו לא גרם, ולפעמים אפילו קצת עלייה. בלוטת התריס שלי קצת לא בסדר, אבל דווקא בכיוון של פעילות יתר אז זה גם לא מובן לי, הייתי אמורה לרדת במשקל ודווקא אני עולה. יש תקווה או שאני נדונה להיות שמנה בגלל הלידות?

לא להתייאש. לא לוותר על החלום להרגיש טוב עם עצמך. זה שהדרך שבחרת עד כה לא הביאה אותך אל המטרה אין זה אומר שאין דרכים אחרות זה רק אומר שכנראה בחרת בדרך לא מתאימה. יש כאן שלושה היבטים שאליהם אני רוצה להתייחס: 1. עליה במשקל בעקבות הריונות. פעם זה היה תרוץ לגיטימי, היום ממש לא. אך עובדה היא שנשים אכן חוות זאת ולזה מספר סיבות, בינהן: ההריון נותן לגיטימציה לשחרור הרסן, לאחר שנים של "שמירה". לכן נראה עליה כזו בעיקר אצל נשים שהיו רזות כי "שמרו" וכמעט לא נראה זאת אצל נשים רזות טבעי. אין סיבה להשמנה בהריון. יש סיבה לעליה במשקל (ואלה שני דברים שונים). סיבות נוספות - הרבה אכילה רגשית, עייפת, שינוי בסדר העדיפויות, שעמום ועוד. אני יכולה לספר לך על נשים שעברו את תהליך ההרזייה ללא דיאטה ולא העלו גרם מיותר אחד בהריון ואני מדגישה - ללא דיאטה! אפילו ההיפך. 2. בתהליך של הרזייה ללא דיאטה אנו לא נשקלים מכמה סיבות. ראשית מפני שהרזייה נמדדת בהיקפים ולא במאזני השקילה. את עושה פעילת גופנית שעושה לגופך רק טוב וכולי תקווה שאת גם יודעת להנות ממנה. הפעילות הזו משמרת את מה ששוקל אצלך (שרירים - וזה מצוין לחילוף החומרים שלך) ולכן לא רק שלא נראה ירידה במשקל אנו אפילו מברכים על כך. שימי לב להתחושה בחגורת המכנסיים, שם פעילות אירובית עושה את העבודה והמשמעות היא הפחתה במסת השומן - הרזייה! 3. מוטיבציה - אני חשה במעט שכתבת ועם כל הרצון הטוב בהעדרה של שלהבת המוטיבציה הפנימית. בתהליך הרזייה אמיתי זוהי עבודה בפני עצמה. כרגע כל מה שאת עושה אינו מעורר בך התלהבות, נשמע ממש ההיפך. כדי להשיג מטרות עלינו לזהות את הדרייב הרגשי הפנימי שמפעיל אותנו. עכשיו אני אכתוב משהו שאולי אפילו יכעיס אבל לא נורא. לכל אחד יש רווחים מהמצב הקיים ועד שלא נבחן פנימה על אלו רווחים רגשיים אנו צריכים לוותר או על אלו תפקידים שנתנו להשמנה ולאכילה שלנו - כל עוד על אלו לא נוותר. שום דבר חדש לא יקרה. הויתור הוא לא על פרוסת עוגה. היא שולית לחלוטין. זניחה לגמרי. כל עוד המיקוד שלנו הוא בכוחו של המזון ולא בכוח שאנו נתנו לו אז...כן, אנו נידונים להשמנה. מקווה שנתתי לך כמה דברים לחשוב עליהם. שלך לאה

צדקת ברוב מה שכתבת אבל בדבר אחד קצת פיספסת...אולי לא העברתי את זה אבל אני מלאת מוטיבציה פנימית, דרייב מאוד מאוד חזק לאחרונה לרדת במשקל ובאמת האוכל הופך להיות שולי. דרך אגב מאז שכתבתי כאן ועד היום (יום אחד?) ירדתי 2 קילו וזה גם מוזר - ירידה של 2 קילו ביום ואז בבוקר אני יכולה לקום ולראות שהם עלו שוב. בכל אופן תודה על התמיכה!