איכזבתי את עצמי

ההודעה נשלחה בטעות מגיל קטן מאוד הייתי שמן מאז שאני זוכר את עצמי ואפילו לפני הייתי יותר שמן מכולם כל יום בחיי נחשב סבל כל יום דיאטות חדשות נסיונות לשו לעשות דיאטה כלום לא הצליח היום שאני כבר בן 16 וחצי התחלתי דיאטה עם משקל של 135 (הרבה מאוד אני יודע גובה180 בערך) עשיתי דיאטה בערך במהלך חודש בערך ירדתי למשקל של 119 קילו אבל מרוב המחמאות שקיבלתי התחלתי להפריז באוכל ואפילו לגנוב אוכל מהמטבח זה היה נראלי בסדר שהבטן הייתה ריקה אבל אחרי שהייתה מלאה הייתי מרגיש סבל עם עצמי בהתחלה הייתי הולך לשירותים ומנסה להקיא היום אני פשוט אוכל כמעט רגיל ממש איכזבתי את עצמי חשבתי שסוף סוף חלום חיי יתגשם ( להיות רזה ) אבל בכמה שניות של פזיזות אני מאבד הכל עליתי 4 - 5 קילו ואני רק ממשיך בעבר התחלתי ניסיון לשיטת קיצור קיבה או משהו כזה דרך הקופה אבל ראיתי שזה לוקח מלא זמן ולא היה לי מספיק "גב" מההורים אני חייב עזרה לפעמיים אפילו הגעתי למצב אובדני וחשיבה להתאבדות מרוב בושה בגוף שלי ובעצמי חוץ מבית ספר אני לא יוצא מהבית עם חברים משהו כמו 3 שנים ניתוחים פרטיים עולים הרבה כסף כמו שאני יודע וכסף לא ממש יש להורים שלי גם ככה המצב שלהם לא משהו אם יש איזה דרך לעזור לי אני אשמח ואודה לכם כל החיים שלי על זה

צהריים טובים. אני בטוחה שהוריך נתנו לך שם יפה יותר מ"מאוכזב מעצמי". נער צעיר, החלום שלך יתגשם! אם לא תוותר עליו ולא תכבול את עצמך בתיוגים תוקעים ומייאשים. מנקודת מבטך כרגע, אני לגמרי מבינה את האכזבה והתסכול. אך גם מזהה את הטעות שמעוררת את הרגשות הללו. למעשה שתיים. שתי טעויות. הטעות הראשונה - אתה מפנה את גורם האכזבה והאצבע המאשימה כלפי עצמך. גישת הדיאטה שבה ניסית ללכת היא הכשלון ולא אתה. האופן בו אתה יכול להתחיל לקחת אחריות אשית הוא בהפסקת ההלקאה העצמית הזו. למעלה מ- 95% מהאנשים שמנסים לרזות באמצעות דיאטה (ולא משנה איזו) חווים את תחושת הכשלון הזו. גישת הדיאטה אינה עובדת עבור רובה המכריע של האוכלוסיה האנושית. מה שאני רוצה להציע לך זה להחליף דף. להתחיל דף חדש. וכצעד ראשון, החל לקרוא וללמוד את גישת ההרזיה ללא דיאטה. תוכל לקרוא את השרשורים והמאמרים בפורום הזה, כמו גם החומרים באתרי הבית האישיים. יש דרך בשבילך ואין סיבה שבחיפוש מתמיד אחר מה שנכון לך ומה שיעבוד בשבילך גם תמצא. כאן היא ההתחלה. טעות שניה יקירי נוגעת למערכת התומכת סביבך. עצב לי לשמוע על תחושת הבדידות שלך בהקשר לסוגיה זו. הוריך שבדרכם מעניקים לך כל שביכולתם, לא תמיד יעניקו הכל. ותמיכה קיימת בערוצים אחרים. חברים, גורמים מסוימים במערכת החינוך, פורומים מקצועיים, דודים, אולי אחים בוגרים ואני מניחה שיש עוד. ומכאן המלצתי החמה להתמקד ב"מה יש" ב"מה כן אפשרי ומאפשר" ופחות ב"מה לא" ב"מה מקשה". שמחה על שהגעת לכאן. נהיה כאן לכל שאלה שתעלה ונשתדל לתת התמיכה ככל האפשר. בברכת הצלחה ויום מאיר פנים ופוקח עיניים. שלך לאה פינטו