"הצילו"

בלה/לאה שלום, אני חייבת עצה בדחיפות! בתי בת השבע סובלת מעודף משקל ואישור לכך קיבלתי מאחות ביה"ס שבדקה אותה. קיבלתי הביתה הודעה שעלי לפנות לטיפול בנושא. עד היום נממעתי מלטפל בזה כי לא רציתי שבתי מגיל כ"כ צעיר תתחיל את "מעגל הקסמים" של תהליך הדיאטה. היום היא שיחקה עם סבה ולאחר מכן התלוננה על דופק חזק וכאבים בחזה בצד ימין. הסברתי לה היום שעודף המשקל קצת מפריע לה ושאני אנסה לעזור ... אנא עזרו לי לעזור לה !!!! להזכירכן בשיחות קודמות איתכן סיפרתי שגם לי בעיה עם המשקל וקשה לי מאד לעזור לה כשאינני מצליחה לעזור לעצמי ובכל זאת אני זועקת לעזרה ..."הצליו"!

בוקר טוב חלי ראשית, אם הבת מתלוננת על כאבים, לגשת לרופא ילדים לבדיקה מקיפה. שנית, ורק לאחר מכן, עזרי לעצמך, זו הדרך הטובה ביותר לעזור לה. חלי, המצוקה שלך, לפחות ככל שהדבר נוגע לבתך, צועקת מבין השורות. וכאם לאם, אני הכי יכולה להבין אותך בעולם, כמה קשה לנו תחושת חוסר האונים. תחושת חוסר אונים, אפילו פחד, במקום בו אנו רוצים לעזור, לתמוך בילדנו ולא יודעים איך ויותר מכך חווים את התסכול כי אנו מכירים את הבעיה באופן אישי, כי מדובר בסוגיה בלתי פתורה אצלנו, ההורים. אשתף אותך באופן אישי ואומר לך שלמדתי לראות בילדיי, מעבר להיותם אינדוידואליסטים, מראת חיי. אנשים קטנים וחשובים שמאירים לי זויות בחיי, הזקוקות לטיפוח והתייחסות. למדתי לראות בתסכול ובקשיים שאני חווה דרכם, מעין קריאת הפניה לעולמי שלי. אני רוצה להציע לך צורת הסתכלות זו, שהרי ילדים אינם גדלים בואקום הם מראה של מה שאנו מנחילים להם, ואנו מורישים להם, מעבר לגנים, גם צורות חשיבה והתנהגות, גם את הפחדים שלנו ואת האמונות שלנו. חשוב לציין, שכל האשמה שלנו את עצמנו כהורים, על כך, אינה תורמת ומבזבזת לשווא את משאבינו. לראות זאת ככח ולא כחולשה. לראות באומץ. ותחושת הכח, או נכון יותר העוצמה, באה מההבנה שבעולמנו שלנו, אנו יכולים ליצור שינוי באמת, זה מרחב השליטה האמיתי שלנו. ז"א שאנו מפנים את המיקוד שלנו למרחב מאפשר. וכפי שהשפענו על ילדנו קודם, כך באופן מודע ולא מודע נשפיע גם לכיוון ההפוך. חלי, העזרה הגדולה ביותר שתוכלי לתת לבתך תבוא ממקום של התמודדות עם הסוגיה הזו אצלך, ממקום שבו תצמח הידיעה הפנימית שלך, הבטחיון העצמי שלך. ואז את תעבירי לביתך הרבה יותר מנאומים והסברים, את תשמשי מודל וההכוונה שלך תבוא ממקום של הכלה והכרה ביכולת ולא ממקום של חולשה, רחמים ותסכול. ההמלצה הראשונה שלי אלייך היא לגשת עם הילדה לרופא ילדים לבירור נושא הכאבים והדופק ובקטנה, רק לאחר ביקור אצל רופא , אולי כדאי לצאת עם הילדה להליכות רגועות ונעימות, זמן איכת עם אמא, שיחות על אהבות, רצונות חלומות. דרך של בילוי משותף שתתרום גם לכושר הגופני שלה ולא פחות למילוי חללים רגשיים וחיבור למקורות נוספים של הנאה ושמחה. חלי, זה יכול להיות רק מצב נקודתי וזמני, זה לא חייב להמשך, להחמיר ולהיות מצב כרוני בחייך ובחייה. באיכפתיות רבה שלך לאה פינטו