כמו שילדים אוכלים
דיון מתוך פורום הרזיה ללא דיאטה
היי לאה ובלה. אתן תמיד מחזירות את הקוראים והמגיבים לעבר, לזמן שבו היו ילדים...לצורה האכילה שלהם כילדים. ומה אם הילדים אוכלים הרבה? אני זוכרת את עצמי מכיתה ד' שתמיד אכלתי יותר מדי ואהבתי לאכול חטיפים, ממתקים, לחמניות.... אף אחד לא אמר לי ולא הפציר בי ואף אחד בבית לא התעסק עם דיאטות. בכיתה ו' כבר התחלתי להרכיב לעצמי תפריטים כי ראיתי את בנות כיתתי רזות ואני לא הייתי. בעצם העודף ההתחלתי שלי היה כ-15 ק"ג, עם השנים והדיאטות זה הוכפל. אבל מה הסיבה לפי הגישה לעודף של ה-15 ק"ג מלכתחילה...? האם לא יכול להיות שילד / מבוגר פשוט אוכל יותר, יש לו תאבון גדול יותר מהממוצע? אני קראתי כאן המון והתגובות שלכן סותרות את העניין הזה למרות שלדעתי בהחלט יכול להיות אדם שמטבעו אוכל יותר והאנרגיה הזו הופכת לשומן בשל חוסר פעילות גופנית...
בוקר טוב לתוהה אנו, בני האדם, נוטים לאמץ ולחזק אמונות המשרתות אותנו, ומגנות עלינו. ומה שאנו מאמינים בו, נתפש בעינינו כאמת בלתי מעורערת. כיוון שהאמונות שלנו הן היסוד ליצירת מציאות חיינו, באשר היא, כל תהליך של שינוי מהותי, מחייב ערעור על אותה אמונה תוקעת ויצירת מערך אמונות חדש ומקדם. וכך גם בתהליך הרזיה ללא דיאטה. כשאת מנוהלת מתוך אמונה שנולדת להיות שמנה, מדוע לעסוק בנסיונות הרזיה ולהתייסר? הרי ממילא, לגישתך, לא תוכלי לשנות זאת. נתחיל ונאמר שהשמנה בקרב ילדים ומבוגרים כאחד, אינה דבר שהוא טבעי לגוף. גוף האדם לא נועד לצבור שומן מעבר לכמות מינימלית הנדרשת למבנהו, תפקודו ותחזוקתו. היכולת של הגוף להשמין מבטאת פן השרדותי, שמאפשר לגוף להתמודד עם חוסר ההלימה בין צרכיו להתנהגותנו מולו. בדיוק כפי שגוף במצב של הרעבה יוצר כל מיני אדפטציות כדי לשרוד, כך גם גוף החי בפיטום. המצב המאוזן וההרמוני הוא מצב רזה. וכאן כוונתי היא למסת שומן ומשקל אידיאלי, התואם לגובה ולמבנה. גופנו מלא בשרירים ועשיר במפרקים על מנת לאפשר לנו תנועה קלה וזריזה. עודף של רקמת שומן מקשה עליו. כיוון שכך, גופנו בנוי בצורה מושלמת לווסת את האכילה שלנו ואת ההוצאה האנרגטית שלנו על מנת לשמור על משקל והרכב גוף אידיאליים. השמנה בקרב ילדים נוצרת בדיוק כפי שנוצרת השמנה בקרב מבוגרים והיא תוצאה של אכילה מעבר לצורכי הגוף באופן כרוני, מה ששגור בפינו כ"אכילה רגשית". הצריכה התזונתית-אנרגטית העודפת שלך, אינה תולדה של צורכי גופך אלא של צרכייך הרגשיים, גם אם זה התחיל בכיתה ד'. איך אני יודעת שאין מדובר בדרישה פיזית-ביולוגית? מסיבה מאוד פשוטה, הגוף שלך אגר את האנרגיה העודפת (שאינה נדרשת לתפקודו, לגדילתו וכ"ו) ברקמת השומן. אם זה היה צורך של גופך, הוא היה עושה בה שימוש ולא אוגר אותה. הרעב הזה שעליו את מדברת (תאבון) אינו ביולוגי אלא צורך רגשי שמקבל מענה תזונתי. כיוון שלרגשות אין מה לעשות עם פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים - החומרים הללו מטופלים בגוף באופן בו הגוף יודע לטפל בעודפים. חלקם יופרשו בשתן ולקם יאגרו ברקמות אחסון (במזווה). והרגשות? כיוון שלא מולאו ולא סופקו, יובילו אותך שוב ושוב לאכילה .....מיותרת (לגוף). בנוגע לפעילות גופנית - ישנם אנשים רזים רבים אשר אינם עוסקים בפעילות גופנית. פעילות גופנית אינה תנאי לגוף רזה. למעשה, כמעט שום מתאמן שלי אינו פעיל גופנית ואין זה מפריע לו לרזות. העיסוק בפעילות גופנית, לרוב בא בשלב מאוחר יותר ומתוך בחירה להרגיש טוב רגשית, מתוך בחירה לחוש את הגוף רענן ובריא. כפי שכתבתי לא פעם בעבר, כמי שהקדישה את התואר השני שלה ללימוד פיזיולוגיה של המאמץ הגופני, לפעילות גופנית ים של מעלות ויתרונות פרט לאחד - החיבור שלה לבעית ההשמנה. השפעתה של הפעילות הגופנית על הרזיה היא זניחה ביחס לפן התזונתי. ויותר מכך, כאשר אנו עוסקים בפעילות גופנית על מנת לספור את הקלוריות ששרפנו, נגלה שזהו סוג של סבל מהר מאוד נוותר עליה, ובודאי שהיא תאבד מערכה הנפלא לאיכות חיינו ברגע שנשיג את התוצאה. פעילות גופנית עושים בהנאה (ובאהבה), או שלא עושים בכלל. לסיכום, ממליצה לך בחום להסב תשומת ליבך לאמונות המעצבות את התנהגותך ומציאות חייך. ולא לשכוח שהיינו רזים לפני שהפכנו שמנים. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו
שלום לאה, תודה על התשובה המעמיקה. ומה בדבר תינוקות? אמי סיפרה לי שכשהייתי תינוקת היא הלכה איתי לרופא והוא חשב שאני לבושה במספר שכבות למרות שהייתי בחולצה ומכנסיים דקים בלבד... אני זוכרת את עצמי רזה בגוף ובנפש בגן חובה ועד כיתה ג'. אז עוד לא התעסקתי באכילה. מכיתה ד' התחלתי להשמין. יש לציין שגם אמי אישה מלאה רוב חייה אך אבי לא. אין מצב שנטייה להשמנה היא גנטית?
מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה
