קשה לי כל כך

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מרגישה תחושה איומה... יש לי התקפי אכילה נוראיים אני מרגישה שאני פשוט קורסת. תחושת גועל עוטפת אותי- גועל מעצמי גועל מההתנהגות שלי... רגשות האשם תוקפים אותי מכל עבר, הביקורת על עצמי לא מפסיקה לנקר לי בראש... אני מנסה לשנות את החשיבה שלי אבל כנראה לא מספיק, אולי אני מתייאשת מהר מידיי אולי כבר אין לי כוחות להלחם... אני מבינה שמה שאני צריכה לעשות זה פשוט לא להלחם- אבל עם כמה שזה נשמע לא הגיוני- גם בשביל לא להלחם אין לי את הכוח... גם כשאני לא נלחמת עם עצמי האכילה לא הופכת לנורמלית בכלל... אני פשוט פונה אל האוכל בכל מצב! נמאס לי... אני כבר מתחילה לאבד כל תקווה- אני רוצה לשנות את המצב הזה ופשוט לא מצליחה! לא יודעת אם פניתי למקום הנכון אבל אני כבר על סף ייאוש...

בוקר טוב ליאת לי מרגיש שהגעת למקום הנכון. ליאת, את מתארת חוויה של חוסר אונים ויאוש. אלו הם רגשות כואבים ולא נעימים. אף אחד לא אוהב לחוות אותם ורובנו הגדול גם עושה כל שאפשר על מנת להימנע מהם. אז ראשית, אני שולחת לך ממקום מושבי את כל האמפטיה שבעולם ורוצה לאמר לך שאני מבינה את הכאב והתסכול שלך. ליאת יקרה, יש כמה דברים שאני רוצה להסביר לך על רגשות, רגשות באופן כללי ללא קשר לטיבם כרגע: 1.רגשות הם תוצר של חשיבה ומעידים על איכות החשיבה. רגשות לא נוצרים יש מאיין. אם אני קוראת את המחשבות שלך כפי שבאות לידי ביטוי בשפה שלך, מה שעולה זה: "אני לא יודעת מה לעשות וגם לא אדע", "אני נוראית, אני אוכלת המון" "אני חסרת שליטה" "אני לא בסדר" "אני מגעילה את עצמי" ואולי גם וסביר להניח "אני בחיים לא אצליח". אם אני מאמצת את המחשבות הללו שלך ומרשה לעצמי לחשוב אותן על עצמי, אני מיד מתמלאת רגשות כואבים, בדיוק כמוך. ככל שתחזרי על החשיבה הזו, כך יתעצמו הרגשות הללו. 2.רגשות הם הכח המניע של בני האדם. הם הבטריות, הם המצבר. כל מה שאת עושה בחייך מונע מכח הרגש. אין זה משנה אם מדובר באכילה, בפנייה לפורום, בהחלטה להתקלח או בהחלטה שלא ללכת לעבודה היום. זכרי, רובוטים מופעלים ע"י בטריות / חשמל (מכניקה), בני אדם מופעלים ע"י רגשות (ביולוגיה). יש לי עוד המון לאמר בענין רגשות אך לעת עתה אסתפק בכך ואמשיך מכאן אלייך. יקירה, האם את מסוגלת לראות את הקשר בין אכילת היתר שלך (שהיא פעולה המונעת ע"י רגשותייך -סעיף 2) לבין עולם החשיבה שלך? כשאנו רוצים ליצור שינוי התנהגותי שבעקבותיו יבוא שינוי במציאות חיינו, עלינו להבין וללמוד את מערכת ההפעלה שלנו ממקום כנה שמקבל את שרשרת התגובה הזו כעובדה, כרגע. (אין זה אומר דבר בנוגע לעתיד). שינוי אמיתי מתחיל מצורת החשיבה שלנו. וכאן חסרים לך: ידע והבנה, כלים ויותר מכל הפרספקטיבה הנכונה שאף היא נבנית בתהליך. כרגע, מתוך חוסר מודעות, את שוקעת בחשיבה האוטומטית השופטת והמבקרת שלך אשר מגמדת אותך ואת יכולותייך. אז ראשית, התעודדי ושימי לב שאין כאן רחוב ללא-מוצא, יש כאן דרך שאת עושה. וככל שתביאי סקרנות לדרך הזו, ככל שתאפשרי לעצמך לקבל את התוואי שלה, כך תאפשרי לעצמך לרכוש יותר ויותר כלים להתמודדות בחיים, ולא רק בהקשר הגופני-פיזי. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו לא מתמקדים בלנהל את האכילה שלנו, זהו תפקידו של הגוף שלנו. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו לומדים לנהל את החשיבה שלנו אשר מנהלת את העולם הרגשי שלנו שהוא, לכשלעצמו, מנהל את ההתנהגות שלנו. עכשיו, אין לי כוונה לאמר לך "תפסיקי לחשוב כך" כי זה בדיוק מה שיעצים את המלחמה שיצרת מלכתחילה. כדי שתביני זאת, בואי נתנסה בתרגיל חמוד וידוע. פעלי ע"פ הנחיותיי, בבקשה: אני מבקשת ממך לא לחשוב על מכונית אדומה אני ממש מתחננת לפנייך, אל תחשבי על מכונית אדומה. ליאת, מהו הדבר הראשון שעליו חשבת? מכונית אדומה? או.קי. אני לא אשפוט אותך ולא אכעס עלייך על שלא נענית לבקשתי ומבקשת גם ממך לא לשפוט ולכעוס על עצמך, כיוון שאינך יכולה אחרת. איננו יכולים לשנות את אופן החשיבה שלנו רק ע"י כך שנגיד לעצמנו לא לחשוב כך יותר. אנו צריכים נקודות יחוס ואחיזה חדשות. ואת אלה אנו בונים ורוכשים תוך כדי תהליך של פיתוח מודעות עצמית ולמידה בזירה שאינה קשורה לאוכל ולאכילה. זכרי שהם רק תוצר לוואי. אז ליאת מקסימה, תרשי לעצמך להיות אדם, גלי חמלה לעצמך ופרגני לך תהליך של למידה בין אם תעשי זאת לבד ובין אם תבחרי בליווי. ככל שתאפשרי לעצמך להכיל את רגשותייך, בלי להלחם, תגלי שאת צוברת עוצמה ונותנת אפשרות ליצירתיות שבך לפרוח. תני מקום לרגשות שלך להיות. ליאוש יש תפקיד בחיינו. ול פעם אנו זקוקים גם לו, על מנת לפרוץ קדימה. תני ליאוש להיות, עשי לו ונטילציה מלאה, כתבי אותו בצורה הכי קטנונית שאפשר בלי לנסות בכח להחלץ ממנו. וואוו, כתבתי המון. ליאת, קראי את הפוסט הזה גם 20 פעם אם צריך ואני בטוחה שיש ולו דבר אחד קטן שאת יכולה לקחת. ואם כך, היאוש כבר תרם לך במשהו. מאחלת לך יום מאיר פנים שלך באיכפתיות ובהנאה לאה פינטו

לאה היקרה! אני חייבת להודות לך על תשובתך, ניכר כי באמת אכפת לך ויש בך המון רצון לעזור... באמת הרגשתי שעבר בי משהו הלילה הזה... כמעט שלא נרדמתי- גם כי הרגשתי תחושות לא נעימות פיזית- בגלל ההתקפי אכילה אך עם כמה שהבטן הרגישה מלאה הרגשתי תחושת ריקנות עצומה. הבנתי שלא אלו החיים שאני רוצה, לא רוצה שהדבר היחיד שישאר לי בחיים זה האוכל- כי גם ממנו אני כבר לא נהנת. כל הלילה התרוצצו לי מחשבות בראש- אבל הפעם החלטתי לשנות את הגישה שלי ובאמת החלטתי שאני מפסיקה עם המחשבות השליליות- קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי- היום יהיה שונה! נכנסתי למקלחת, הרגשתי צורך "להתנקות" מכל מה שעבר עליי ובאמת שהרגשתי יותר טוב... אחר כך נכנסתי לפורום וקראתי את תגובתך- והיא רק חיזקה אותי ונתנה לי כוח שזו הדרך לצאת מהמעגל הזה... אני לא יודעת אם הדרך תהיה קלה אבל מה שבטוח אחורה אני לא חוזרת. אני מאמינה בלב שלם שהיום לא יהיה כמו אתמול ומחר יהיה טוב יותר מהיום, כי הפעם אני לא מוותרת! שוב תודה על החיזוקים והנקודות למחשבה- למילים יש כוח שלא ניתן לתאר... הפורום פשוט נפלא..