אכילה ריגשית

אילו טיפים אתן יכולות לתת כדאי לבטל אכילה ריגשית? את עינין השובע הבנתי וגם להקשיב לגוף ואכן אני נוהגת כך רב הזמן וכן רזיתי 2 קילו אבל ישנן את המעידות של אכילה מתוך: עצבים, ייאוש וכו'.

שלום רב לך. אכילה רגשית אכן עלולה להוות קושי בדרך לאכילה מתוך רעב ביולוגי. היא מבלבלת וגורמת לאכל הרבה יותר ממה שהגוף צריך דבר שלא מאפשר הרזיה. יש מספר דרכים להתמודד עם האכילה הרגשית ואמנה כמה מהם. דרך אחת היא דרך תפיסתית- הרגשות שלנו נוצרים כתוצאה מפירושים מסוימים של מציאות החיים, הפירושים האלו אוטמתיים ולא מודעים לנו ונובעים הרבה פעמים מפרדיגמות שנוצרו בגילאים צעירים.מודעות לפרדיגמות אלו ושינוי שלהן ימנעו מרגשות שליליים להווצר, פירוש אלטרנתיבי של אותה מציאות עשוי לעורר רגש אחר כזה שלא נצטרך לברוח ממנו על ידי אכל. דרך אחרת היא של מיקוד גופני - רגשות זו אנרגיה הנוצרת בגוף והדרך הטובה ביותר להתמודד עם אנרגיה זו היא לאפשר לה נוכחות מקבלת בלי רצון לגרום לה ללכת או להשתנות. האנרגיה ניחווית כתחושה פיזית והרבה פעמים מתפרשת כרעב היות וקשה לנו לפגוש אותה. הישארות ובחינה של התחושה הנחווית כרעב תגרום לה להעלם תוך זמן קצר בלי שיהיה צורך לאכל. כדי לרכוש הרגל חדש של התמודדות עם רגשות צריך זמן וסבלנות. מקווה שעזרתי. בברכה, בלה

שלום א הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת לך בהקשר שהעלית הוא: תני לרגשות להיות, בלי צורך לתקן ולשנות. ראשית דבר אומר שרגשות הם הכח המניע בחיינו, לכל דבר. זהו מנגנון משוב להלך החשיבה שלנו והדרייב העומד מאחורי קבלת ההחלטות שלנו, מקטן עד גדול. תמיד. אכילה (שהיא פעולה) שהמניע שלה הוא רגשי (ולא תחושתי), נועדה ליצור שינוי ברגשותינו. נועדה להקל, נועדה להעצים חוויה כלשהי, נועדה ליצור חוויה רגשית כלשהי. לאכילה הרגשית יש מקום בחיינו ונוכחותה קיימת תמיד. הקשר הקוגנטיבי בין אכילה לרגשות נוצר כבר בימינו הראשונים בעולם. כשתינוק נולד ואמא מניקה, היא אינה מספקת רק חלב-אם להזנת הגוף, היא מחבקת, מלטפת, מנשקת ואולי אפילו שרה. והכל באוירה סביבתית שקטה ונעימה. כך האם מקנה לתינוקה הזדמנות להכיר את הריח שלה, המראה שלה, הקול שלה וליצור את הקשר הראשוני בינהם שמתהדק ככל שהפעולה חוזרת על עצמה. אך בהזדמנות זו, התינוק גם יוצר את הקשר בין אכילה לבין חום אנושי, אהבה, בטחון והגנה, שייכות, עונג ושלווה. כולנו חווים אכילה רגשית, שמנים ורזים. ההבדל הוא במינון. והמינון הוא תוצר של הקשרים קוגנטיביים שהוזנו וטופחו במשך שנים. גם אנשים רזים חווים אכילה רגשית (הרי האכילה שלהם אינה 100% ביולוגית. אין דבר כזה. והשאיפה להגיע ל- 100% אכילה ביולוגית באה מהראש הדיאטטי של "שחור-לבן" "הכל או לא כלום". ותרי עליה) אך מה שמאפשר להם להיות רזים ולהישאר כאלה הוא שהאכילה אינה האלטרנטיבה הבלעדית והאולטימטיבית. האכילה אינה משמשת לבריחה או לענישה, אינה משמשת לסיפוק רגשי ואינה המקור הבלעדי להנאה. שימי לב, לדבר מדהים שאת חווה - את חווה הרזייה על אף ה"מעידות" שלך. שימי לב, איך ככל שנפח המיקוד שלך מופנה לגופך ולחזון שלך, נפח ה"מעידות" ועוצמתן פוחתים. את מרזה. מה שאני רוצה לבקש ממך ולהציע לך, זה לא להפוך גרגר עפר לסלע. אל תהפכי את האכילה הרגשית שלך לבעיה. הכירי בעובדה שאת מרזה על אף קיומה ותני לעצמך הזדמנות ללמוד דרכה את עצמך. התייחסי אל עצמך באופן ידידותי ומלא חמלה (להבדיל משיפוטי וביקורתי). התחלתי וכתבתי "תני לרגשות להיות בלי צורך לתקן אותם" - הכירי בכך שאת עצבנית (זו עובדה, לרגע זה), הכירי בכך שאת מיואשת (זו עובדה, לרגע זה בלבד). תני לעצמך לחוות את הרגשות, לא מתים מהם. פשוט תני לעצמך להיות. ככל שתתידדי עם רגשותייך ולא תנסי לברוח מהם, ככל שתרשי לעצמך לחוות אותם ללא צורך להימנע מהם - תפחיתי את המתח והלחץ ותתני לעצמך הזדמנות לחופש אמיתי. מאחלת לך שבוע נפלא שלך לאה פינטו

האכילה הכפיתית מתחילה בראש יש לצאת להליכה או ריצה בזמן שמרגישים רצון לאכול למטרת הרגעה או סתם שמרגישים עצבים.

שלום לימור ואם האכילה הרבה יותר אטרקטיבית בעיניי? גישה כפי שמוצגת בפוסט שלך, אינה יציבה ואינה עובדת עבור רוב בני האדם. זוהי גישה שמאלצת אותנו לגייס כח רצון ומשמעת עצמית. אלה הם חברים לרגע, לפרקי זמן קצרים. ולכן לא רלוונטיים לתהליכי חיים. לכן, נראה לי שכשאנו אומרות "אכילה מתחילה בראש" איננו מתכוונות לאותו דבר. וזה ממש בסדר, רק חשוב לי להבהיר זאת לטובת כל מי שקורא אותנו. מעבר לכך, הייתי מציעה להרפות מהמושג "אכילה כפייתית" במסגרת הפסקת התיוגים ההעצמיים (תיוג עצמי הוא דרך נפלאה ליצירת תקיעות). תודה על השתתפותך והתיחסותך. בברכת יום אביב שמח שלך לאה פינטו