סופגניות

אני מזדהה עם השיטה שלכן ומשתדלת ללכת לפיה, אך עדיין אני מציבה גבולות ואני מקפידה שלא "לחטוא", וכן, לפעמים יש לי רגשות אשמה כשאני אוכלת משהו שאני יודעת שאני לא צריכה לאכול.. ולכבוד חנוכה, אני לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות- לאכול סופגניות ולהנות (שזה נראה לי הדבר הנכון לעשות לפי השיטה שלכן) או לא לאכול כלל (שזה גם נראה לי נכון כי ידוע שסופגניה היא פצצת קלוריות ומאד לא ידידותית לגזרה). מה אתן ממליצות לעשות? (בהתחשב בעובדה שמאד קשה להסתפק רק בסופגניה אחת או שתיים לאורך כל החג...)

תראי יערה. את פשוט חושבת לא נכון. את מחפשת תשובות בחוץ(אצלנו) במקום לחפש אותן במקום הנכון (אצלך). לכן במקום לענות לך תשובה של דיאטנית (תאכיל רק סופגניה אחת או אפויה או חצי או כל דבר אחר ) אפנה את השאלה אליך בחזרה. מה את חושבת שצריך לעשות? האם בא לך לאכל סופגניה בכלל ? איך את יודעת שבא לך? ועל סמך מה החלטת שקשה להפסיק אחרי אחת? האם את אכלת עם התודעה (העיניים, הרגש, מרדן הדיאטה) או עם הבטן? אם תעני על כל השאלות האלו יהיו לך תשובות משלך והן תיהנה הכי נכונות עבורך. חג שמח בלה

יערה יקרה, בוקר טוב. הגישה שלנו מביאה עקרון מאוד חשוב שיש לבנותו ברמת החשיבה והתפישה שלנו, והוא, הגוף קובע את הגבולות, לא את ולא צורת החשיבה הדיאטטית שמנהלת אותך כרגע. לנסות לשלב בין שתי גישות אלה : דיאטה היוצרת הגבלות לבין הרזייה ללא דיאטה זה כמו להחליט להיות דתיה וחילונית במקביל. רגשות אשם שייכים לעולם הדיאטה. ואם תשאלי אותי, אומר לך שהם גורם השמנה מספר 1. את יוצאת לדרך מתפישת עולם ומרחב חשיבה שגוי. ואם כך, צפויים לך לא מעט קשיים. אלא שהקושי אינו בגישת ההרזייה ללא דיאטה. היא, חד משמעית, עובדת ועובדת מצויין. הקושי הוא בהבנת הגישה ואי הכרה בחשיבותה של בניית תשתית קוגניטיבית נכונה. כל עוד את מוצאת עצמך בדיאלוג מול המזון, את לא במקום הנכון. כל עוד את מוצאת מזון כזה או אחר כמאיים, את אינך במקום הנכון. במידה ותבחרי בכל זאת, בגישת ההרזייה ללא דיאטה, מציעה לך לקחת ליווי ולבנות תהליך נכון. סופ"ש נעים וחמים שלך לאה פינטו

שלום יערה, כמי שלמדה את הגישה בשנה האחרונה,ולמדה לחיות בשלוםובאהבה וכבוד עם הגוף (ולא במלחמה כמו המלחמה שאת מתארת עם עצמך) אני מעוניינת לשתף אותך במשהו אישי מהחוויה שלי. בדיוק בחנוכה שעבר לפני שנה היו לי את אותן ההתלבטויות כמוך-מה לעשות עם הסופגניות? והלביבות? חגיגה שלמה לגזרה שלי ופשוט נלחמתי נגד עצמי בשאלות האלה. ואילו השנה הפלא ופלא,הסתכלתי על המון סופגניות מכל מיני סוגים וטעמים, ולהגיד את האמת, פשוט לא התחשק לי לגעת בזה,הרגשתי שהגוף שלי לא מעוניין בסופגנייה לא בגלל שזה משמין ומלא סוכר אלא כי פשוט לא מתחשק לי. ותתפלאי, זה לא היה כרוך בשום מלחמות פנמיות כמו אני אוכל אחת בנר ראשון ואחת בנר שמיני, או אני אוכל רק חצי או רק את הריבה או כל דבר אחר,בשנייה אחת פשוט ידעתי שלא בא לי סופגניה פשוט ככה סתם בלי סיבות מיוחדות ובלי רגשי אשמה. ואומנם קרה,כמה ימים לאחר מכן שכן התחשק לי פתאום סופגניה,ומה שקרה אז,זה שפשוט אכלתי סופגניה קטנה והרגשתי שזה מספיק לי, וזו פשוט תחושה נפלאה,להפסיק לאכול כי באמת כי אני לא רוצה יותר ולא משום סיבה אחרת ובלי להתלבט ולחשוב 5 דקות קודם מה המחיר שאני אשלם על כל ביס.