הפרעת אכילה?

עד היום לא חשבתי שאני סובלת מהפרעת אכילה. לאחרונה התחלתי לקרוא מאמרים בנושאי בריאות ודיאטה וגיליתי סוג חדש של הפרעת אכילה.כלכך הזדהתי עם כל התסמינים שהיו רשומים שם שנבהלתי! זה לא בולימיה או אנורקסיה, אלא איזשהי אובססיה לאוכל. היום אני בת 21 ואף פעם לא סבלתי מעודף משקל, אך לפני כ-5 שנים החלטתי שאני צריכה דיאטה ורזיתי כ-5 ק"ג. מאז אני מרגישה שכל מטרתי היא רק לשמור על המשקל הקיים, לא להעלות והדבר מעסיק אותי כל היום! אני כל הזמן חושבת על אוכל "מה אני אוכל בארוחה הבאה שלי?". אני מתרצת לעצמי שאני אוכלת בריא אבל בתוך תוכי אני יודעת שאני פשוט לא רוצה להשמין בלי שום קשר לבריאות! אני אוכלת ושותה רק מאכלי דיאט, מנסה להמנע מעוגות ומתוקים ואם כבר "חטאתי" אני מייסרת את עצמי ומנסה להעניש את עצמי ע"י ספורט או דילוג על ארוחה.... אני תמיד אוכלת מסודר וממש מתכננת מראש מה אני אוכל כל היום כי רק ככה אני מרגישה בשליטה. ברגע שאני מפסיקה לספוק קלוריות זה כאילו אני לא בשליטה על חיי וזה נורא מפריע לי! למרות שאני מודעת לכך שיש לי בעיה אני לא מנסה לשנות את זה כי אני מפחדת להשמין. אני לא מבינה מהיכן נובע הפחד הזה ומה לעשות. אשמח אם תוכלו לעזור.

שלום ליטל. הפרעת אכילה שלך נכנסת לקטגוריה הקרויה הפרעת אכילה לא ספציפית. זה שם כללי לקושי סביב נושא של אכילה, משקל ודימוי גוף. מה שאת מתארת מרמז על קונפליקט פנימי הבא לידי ביטוי במלחמה שיצרת בינך לבין גופך. הפתרון צריך להיות משולב. תזונתי ונפשי גם יחד. בצד התזונתי עלך לחזור לאכילה נורמלית שזה אומר לאכל על פי רעב ושובע כל מזון שיש, בלי לספור קלרוית לפחד מהשמנה או להרגיש רגשי אשמה. כדי שתיהיי מסוגלת לעשות את זה צריך טיפול בצד הנפשי - לנסות להבין יחד אתך איך את גורמת לעצמך את ההתנהגות הזאת בעזרת פרדיגמה לא פונצקיונלית,לגייס את החלקים הבריאים הבוגרים והמתפקדים שלך לצורך תהליך של איזון ולאפשר לך חזרה הדרגתית לאכילה נורמלית. ליטל היקרה נכסת לבור בלי כוונה וכל ניסיון נוסף של דיאטה רק יכניס אותך יותר עמוק לבור הזה. לא מאוחר מידי לצאת מהבור , טפלי בעצמך. בלה

קודם כל תודה שענית כלכך מהר, אבל עדיין יש משהו שאני לא מבינה. את אומרת שצריך לאכול עפ"ע תחושת רעב ושובע, דבר שנשמע מאוד הגיוני. הבעיה היא שגם כששבעים תמיד יש "חשק" לאכול. וזאת הבעיה - אם אני רואה עוגיה, שוקולוד או משהו שנורא בא לי עליו, אז אני אגביל את עצמי כי אלו מאכלים משמינים שאני לא באמת צריכה כי אני לא באמת רעבה... דרושה משמעת עצמית בשביל להפסיק לאכול כשיש עוד אוכל בצלחת, או לא לחטוף משהו שנראה טעים גם כשאני לא רעבה! איך אני גורמת לעצמי לציית רק לתחושות של הרעב בלי להתייחס למה שהעיניים רואות? בלי להתייחס ל"חשק" למשהו מתוק?