שאלה נוספת

כאשר אני מנסה לתרגל רעב ושובע אני מנסה מראש להגדיר מה אני אוכל מכיוון שאני מגלה שבזמן ארוחה משפחתית אני מאבדת שליטה ואוכלת יותר מדרישות הגוף או אולי עדיף לאכול לפני/אחרי כולם ואז אני אהיה יותר קשובה לעצמי מה אתן אומרות על צורת ההתנהלות הזו? לתשובתכן אודה

גישת הרזיה ללא דיאטה דורשת אימון מתמיד כמו אימון של השריר. במיוחד בהתחלה כדי לתת לגופנו את הרגשה שבאמת יש שינוי כדאי להיות נאמן לקולות שלו. עליך להבין שכשאת מאבדת שליטה ואכלת יותר זה אומר שטעית בדרך שוב שכחת להקשיב לגוף הפעם מכיוון שיני שכחת להקשיב לשובע שגם הוא כמו רעב דורש הקשבה מדויקת. אני לא ממליצה לך לתכנן מראש זה טעות. אדם רזה טבעי נוהג לחכות לאותו רגע של ארוחה ואז לראות להריח ולשאול את גופנו מה בא לו בידיוק באותו רגע. אני גם ממש נגד לאכל לפני הארוחה . איזה היגיון יש בזה?הרי כמות האכל שהגוף מסוגל לאכל היא קטנה האם לא חבל לאכל משהו לא טעים ולגזול את המקום של הטעים?

בוקר טוב לך. ראשית אני מציעה לך לקרוא את תגובתי לדורית (מתחתייך) בנוגע לזיהוי רעב שובע. כפי שאני מתרשמת, את לא בכיוון הנכון ואני שוב אחזור ואציע לכלל הגולשים, אל תקשו על עצמכם. זה לא פשוט לעשות זאת לבד כיוון שהתפישה הדיאטטית עדיין מנהלת אתכם בענק. וכל עוד היא בסביבה התהליך לא יכול להיות נקי, לא יכול להבנות בצורה יציבה. ישנם יסודות בסיסיים שאינם קיימים אצלכם עדיין (קראו את תשובתי לשירה בעמוד זה). מה שעוד משקף את הראש הדיאטטי הוא המיקוד ב- doing - בעשייה, בפעולה ושוב לא בבעיה האמיתית. כל נושא הרעב-שובע מתלבש נפלא כשהתשתיתמוכנה לכך, כשהקרקע פוריה. ועתה לשאלתך. איבוד שליטה הוא תוצר של חסך. נקודה. האם את רואה את עצמך מאבדת שליטה מול חסה? האם את יכולה לומר שפת אורז שובר אותך? אני מניחה שלא. למה? כי הם זמינים בחייך כל העת. כל עוד את חוסכת מעצמך אכילה בכלל או פריטי מזון מסוימים, ברגע שתשחררי (מתוך תפישה שזה שחרור לרגע ולא שחרור אמיתי (הידיעה שזה מותר עכשיו וגם בעוד שעה וגם בערב וגם מחר וגם בכלל) - אז תהיה התפרעות כי עוד מעט השער נסגר. בגישה של הרזייה ללא דיאטה חיים את הרגע, לא את אתמול ולא את מחר. ממש כמו ילדים, זהו המודל הטבעי והנכון. כשאמא מכינה את האוכל, לילד שלה לא אכפת שבעוד שעה אוכלים. הוא רעב עכשיו! אמא חכמה תתן. היא תלמד אותו שהגוף שלו קובע את הכללים. אולי זה יהיה משהו קטן כדי לווסת את רמת הרעב ולהרגיע, אולי יותר מכך. מה שמווסת את האכילה שלנו זה הגוף שלנו! לא סדר היום של הסביבה שלנו. אף פעם לא להגיע רעבים מדי לארוחה. רעב חזק מדי יגרור לאכילת יתר כמעט תמיד. כי קשה לנו להיות מפוקסים על הגוף שלנו. נכנסים לבולמוס פשוט כי הגוף כבר יותר מדי מורעב. ולא רק הוא. המחשבה הבלתי פוסקת על האוכל ודחייתו מפעילה גם את התודעה נגדנו. ועוד דבר קטן. כתבתי "משהו קטן" וחשוב לי שזה לא יישמע כמו כוס מים או קרקר יבש. הגוף רעב, הגוף צריך לאכול. אפשר לקחת מנה מהארוחה עצמה ואם את חשה רגועה יותר, שאר המנות יחכו לאכילה המשפחתית. לכי עם מה שאת באמת רוצה. כשרמת הרעב מתונה קל לנו להפעיל את המודעות שלנו. יום חמים ונעים לך ולכולם (אצלנו כבר גשום ואפור) שלך לאה