עודף משקל

שלום לכן. אני אמא לבן 8.5 משקל ו כ- 50 ק"ג / גובהו 147 ס"מ. מגיל 6 חודשים אובחן כאלרגי לחלבון חלב ולקטוז, ולכן שתה עד גיל 6 אך ורק חלב סויה. כיום ידוע לי כי פולי סויה מלאים באסטרוגן, ההשפעה על בנים - לא ברורה לי עדיין. בנוסף, בשל בעייה אורטופדית, הוא נמנע ככל האפשר מפעילות גופנית (בגלל כאב הרגליים המתלווה לכך ) בזמן האחרון הוא מעלה במשקל בצורה מהירה ואני דואגת יותר ויותר מיום ליום. יש לכן כמה עצות או כיוון מסויים עבורי ? המון תודה מראש.

שלום ענבל, התרשמתי שאת מאוד ערה לבנך וזה נהדר. ראי, ילדים משמינים מאותן סיבות שמבוגרים משמינים - אכילת יתר. ובדיוק כמו אצל מבוגרים, גם אצל ילדים אכילת היתר היא סימפטום. בגישה של הרזייה ללא דיאטה אנו עוסקים במניעים שלנו לאכילת יתר, להבדיל מדיאטות שלא רק שאינן פותרות את הבעיה אלא מעצימות אותה. יש לי כמה הצעות: 1. קודם כל לפנות לרופא המשפחה ולוודא שהילד בריא ואין בעיה מטאבולית בלתי מאובחנת ברקע. 2. בשום פנים ואופן לא להפוך את זה לאישו בבית וביחסייך עם הילד. פגשתי לא מעט מקרים בהם הדרך של ילדים למשוך תשומת לב ההורים אליהם היא דרך ההשמנה שלהם שהופכת להיות הבעיה של ההורים ואז מתחיל הקרנבל: דיאטנית פה, מכון שם, פסיכולוג פה, תוכנית מיוחדת שם וכ"ו...זה לא נגמר ולא ייגמר טוב. מעבר לכך שבשלב מסוים הילד הופך להיות כ"כ מזוהה עם ההשמנה עד שקשה לו להפרד ממנה. 3. העובדה שהילד לא פעיל פיזית, אינה סיבה להשמנה. זה רק אומר לי שצרכיו האנרגטיים נמוכים יותר בהשוואה למצב בו היה פעיל יותר. הגוף שלנו יודע לווסת את הצריכה התזונתית בהתאם לצרכיו ואנשים (ודאי ילדים) שמחוברים לגופם ערים לסיגנלים הנשלחים מהגוף באמצעות מנגנון הרעב והשובע. 4. חסר לי הרבה מאוד מידע על הילד, לכן אל תקחי זאת באופן אישי, האמירה היא מאוד כללית, נסי לבחון מה נכון לכם. אנו אוכלים יותר משהגוף שלנו רוצה וצריך כאשר: א. המזון מוגבל בזמינותו מסיבה כלשהי - דיאטה, למשל, גם כזו שההורים כופים עלינו. היא לא חייבת להיות מסודרת, מספיקים מסרים חוזרים כמו: "אכלת יותר מדי" "את זה אתה לא צריך" וכ"ו. ב. אנו נותנים למזון למלא תפקיד בעולם הרגש שלנו. מבדידות ושעמום עד מתח וכעס, לאוכל תפקיד להרגיע אותנו, לנחם אותנו, לשמח אותנו, לרגש אותנו וכ"ו. הקשר הרגשי והטבעי שלנו עם מזון נוצר עם ההאכלה הראשונה כשאמא מחבקת, מעניקה חום ואהבה, מעניקה הגנה ובטחון, מעניקה מגע אנושי. כל אלה יחד עם המזון נותנים מענה לצרכים בסיסיים של כל תינוק אנושי ואנו זוכרים זאת גם בבגרותנו. ישנם מקרים בהם ההקשר הזה כ"כ ברור, ילדים שמחליפים את אמא בעוד צלחת ואת אבא בעוד מקדולנדס. כשההורים מפסיקים או ממעטים לספק את הצרכים הללו. אל תתייחסו אל הילד כאל בעיה, התייחסו לבעיה עצמה. אכילת יתר היא סוג של מצוקה, של קריאה לעזרה ואפילו מרד. זכרי, אנו מגדלים ילדים לטווחים ארוכים וכל פתרון של הרגע לא יפתור את הבעיה בטווח הארוך. והכי חשוב, תהיה אשר תהיה הסיבה, אל לו להורה להכנס למקום של האשמה עצמית אלא ואך ורק למקום של לקיחת אחריות במטרה באמת לעזור ולתקן את המעוות. היו ואהבו, פשוט אהבו. אני חושבת שנתתי קצת חומר למחשבה ומקווה שיהיה לך לעזר. באיכפתיות רבה לאה

לאה יקרה,התרשמתי עמוקות . קראתי שוב ושוב,יש לי מספר נקודות נוספות להעלות. לפי סדר הדברים בתשובתך. 1 - לאחר בדיקות ע"י רופא המשפחה לא נמצאו בעיות מטאבוליות. בנוסף,לאחר טיפול הומיאופטי בעיית האלרגייה לחלב פרות נעלמה ... 2 - שלב הדיאטנית, עברנו ללא הצלחה . היא היתה כל כך אגרסיבית ושיפוטית,ממש אחת שאסור לתת לה להתקרב לילדים , כך שקמנו באמצע פגישה איתה ויצאנו ללא שוב. מאז לא דובר בנושא ! לא עשינו דיאטה והמילה לא קיימת בלקסיקון המשפחתי. 3 - מנגנון הויסות הטבעי של רעב ושובע, אני בספק רב אם המנגנון הנ"ל אמנם פעיל. ודאי שמעת את הביטוי "עיניים גדולות" זו בדיוק ההרגשה שלי. זה טעים,אז הוא רוצה עוד. הוא יכול להיות "מלא" אחרי ארוחה ,אך עדיין לא יסרב לקינוח (במידה ומישהו יציע) והכוונה היא בזמן שאנחנו מתארחים או במסעדה . מגיל צעיר מאד, אם מישהו בקרבתו אוכל,הוא נהייה "רעב" ומבקש לאכול. 4 - א - חטאתי ! חד וחלק, הדברים האלו כן יוצאים לי מהפה, "אתה לא חושב שזה מספיק ?" "בשביל מה אתה צריך את זה ?" "עוד סוכר ?" אוי ואבוי לי ... 4 - ב - פה הלכתי לאיבוד... אוכל,בצורה מודעת ומתוך חשיבה מוקדמת , מעולם לא היה או שימש כשוחד,כפרס או אמצעי ניחום כלשהו. לא היה מצב של "לכשתסיים לאכול תקבל קינוח/סוכרייה/גלידה" אדרבא,סוכרייה לפני האוכל ? אין בעייה. וקינוח אצלנו אוכלים פעם בשבוע, אולי ! לגבי מחסור בתשומת לב הבא לידי ביטוי באכילת יתר, אני יכולה להבין את הקשר, בהחלט, אבל שאלת השאלות היא מה עושים ? תשומת לב לא חסרה לו, לדעתי , לפעמים הוא אפילו דוחה זאת ונמנע מכך. אם יש כעסים ומריבות, בערב לפני השינה - מנקים הכל ומדברים , בד"כ עם המון הומור ומסרים ברורים לחלוטין. בעלי עובד , אך כל ערב דואג לבלות עם הילדים לפחות שעה (לא ציינתי,יש זאטוט נוסף במשפחה בן 3,5 ) אני הפסקתי לעבוד על מנת להקדיש את הזמן לטיפול וגידול הילדים ככל האפשר. אין מפתחות על הצוואר ואין ארוחות מיקרו מוכנות בפריזר . אנחנו לפעמים מתפצלים על מנת לאפשר לשניהם פעילויות המתאימות לגילאיהם השונים. המודעות לנושא תשומת לב לילדים והוצאת התיאורייה לפועל - עובדות אצלנו. והייתי רוצה לחשוב שאמנם כך . האירי עיניי במידה ותראי לנכון. - - - - לסיום, מה כן להגיד ? איך כן לנהוג ? מתי להגיד כן ? מתי למנוע ? איך להסביר ? או שאולי בכלל לא להסביר ? לתת לו להמשיך לצרוך כמויות מזון מוגזמות ? או לא ? מקווה מאד שתוכלי לתת לי מידע נוסף והכוונה רחבה במידת האפשר. בתודה מראש. ענבל . .....