לא מצליחה לישון "טריגר"

מרגישה שאני על סף בכי משהו שראיתי היום החזיר אותי למכות שחטפתי מאבא הרגשתי את החוסר אונים את הפחד דרך אותם עינים של הילדה הקטנה,אני לא נמצאת בבית ואותה ילדה באה לבקר כאן,הסתכלתי על הפנים שלה היה לה פנס ליד העין כאילו חטפה אגרוף,לא הייתי מסוגלת להסתכל עליה וברחתי לחדר אחר,הכל חזר לי המכות שאבא הכניס לי בלי לראות אותי אני לא אשכח שניסיתי להתגונן עם הידים וזה לא עזר הוא היכה אותי בלי רחמים,והוא רצה שאני אבכה ואני לא בכיתי ואז הוא הכניס לי מכות חזקות ואז בכיתי, אמא כל הזמן עמדה בחדר צפתה בנעשה ורק שהיא ראתה שהוא כמעט הורג אותי היא צעקה עליו באידיש שיניח לי והוא כאילו היה אחוז אמוק והמשיך,ואז היא ניגשה אליו וצעקה עליו שיפסיק ואז הוא הכניס לי מהלומה באוזן ויצא מהחדר,אמא רצתה לשים לי טיפות כי כאב לי ולא הרשיתי לה רק התקפלתי במיטה והעפתי אותה היה לה טקס קבוע הייתי כבר יודעת מה מחכה לי היא היתה סוגרת את החלונות בחדר ואז אבא היה נכנס,וששאלתי אותה למה היא סוגרת היא ענתה לי בשיא הקרירות שלא ישמעו את הצעקות שלך ואחרי שהחלון היה סגור אבא היה מכניס לי מכות שראיתי את הילדה הקטנה היום ראיתי אותי

מתוקה, כמה שמבינה אותך. קשה לראות ולהבין למה זה בא פתאום. לפעמים נראה שכל שטות שקוראת או נאמרת סביבך ישר מזכירה לך ומעלה פלאשבקים. אני מאמינה שזו הדרך שהנפש שלך מתמודדת תוך נסיון לשפר.

צדף יקרה,החיים שלנו מלאים בטריגרים ובחיישנים רגישים,אם זה ריח, מקום ,צבע,ויזאוליות הגוף נכנס למגננה,ומתחיל להתכווץ אתמול שראיתי את הילדה הזאת התכווצתי כולי כדי להיות בלתי נראיית בלתי מורגשת הגוף שלי דיבר במקומי

בוקר טוב...מקוה שקצת ישנת...אני מבינה ויודעת כמה הזכרונות קשים כי יש לי זכרונות דומים מאוד...רוצה שתנסי לזכור שהיום את כבר לא ילדה קטנה..מפוחדת ומוכה..היום את אישה עם כוחות שמתמודדת מול החיים ומול מציאות לא פשוטה בכלל ומצליחה לתפקד ולתפקד טוב. מאוד קל לשבור ילדים קטנים עם מכות מכל מיני סוגים..מכות פיזיות..מכות מילוליות.. ומכות מיניות אבל הוא לא שבר אותך..להיפך..את יצאת מהסיוט של הילדות שלך עם כוחות שמפליאים אותי בכל פעם מחדש.. אני איתך..תמיד..את יודעת..נכון? מחבקת חזק דמעה

דמעה יקרה,ישנתי הלילה בתשלומים קמתי ישנתי לא מצאתי מנוחה,אני יודעת שהיום אני כבר לא ילדה אבל הזכרונות משם כואבים מאוד,התחושות החזקות של פחד וחוסר אונים הוא טבוע חזק,ואני לא חזקה אני עושה את זה בליית ברירה כי זה מה שהחיים מכתיבים לי אני עדיין לא יודעת אייך יצאתי משם בכלל אייך לא ירדתי מהפסים,הלכתי לדברים שלילים כדי לטשטש או לעמעם את הכאב אני לפעמים לא מכירה אותי,יש לי מידי פעם את המקומות של ללכת על הקצה או לעלות על סיבוב מסוכן אבל בדקה התשעים אני עושה תפנית חדה. ואני יודעת שאת איתי וזה הדדי את יודעת גם

מכירה כל כך טוב את סוג ההורים הזבלים האלה...יותר מידי טוב אני מכירה... ומרוב שאני טעונה מההודעה שלך, אני מעיזה לבקש מימך, שלא תעיזי לסלוח להם.... גם אני עברתי דברים מאד מאד דומים...וכשניסיתי לסלוח זה עוד יותר תיסכל אותי. היום כשאני יודעת שאצלי הבחירה לסלוח או לא, ואני בוחרת שלא לסלוח... זה מחזיר לי תחושה של שליטה על החיים שלי..ועל הגוף שלי.

ליאור יקרה,אני לא יכולה לסלוח להם כי הצלקות הנפשיות שהם השאירו חרוטות יותר מידי לכן אני בקשר טלפוני איתם פעם בכמה זמן ואני הרבה זמן כבר לא הייתי אצלם,לא קל לנתק את המושג משפחה אבל בתוכן שלה היא היתה רחוקה מלהיות משפחה מזעזע אותי עצם האמירה סוגרים את החלונות שלא ישמעו את הצעקות שלך זה מטורף וחסר הגיון והתעללות בילדה הקטנה הזאת.

מזדהה בכאב עמוק. למול אבי שהיה מתעלל בי כאחוז אמוק...... החזרת אותי ברגרסיה...רק שאני כמנגנון הגנה דווקא סלחתי למתוסכל הסדרתי..... לא מחלתי במחילה גמורה כי הפצע עדיין מדמם ועודנו שריר וקיים.... אך הכאב קהה, התכהה.....ודהה..למול תכתיבי החיים הנוכחיים. בעיני את בחורה שורדת ומיוחדת. ואני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם..עדי עולם........

שדה ניר יקרה,אני לא מצליחה להרגע מאז אתמול התמונות חוזרות שוב ושוב התחושות ואני מרגישה שאני חווה את זה שוב,מנסה להרגע ולא מצליחה,כולי מכווצת ומרגישה פיזית בחילות הדברים מחלחלים פנימה בשיא עוצמתם

גל יקרה מצטערת על הטריגר... על הילדה הקטנה.... ילדה קטנה חסרת אונים שמחפשת הגנה... הרבה כאב...חוסר אונים, בושה, השפלה...תחושות קשות ...שלא נותנות מנוח... גל, ליאור, דמעה, שדה אני איתכן ועם הילדה כאן אידה