היי לכווולן
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מה שלומכן בימים אלו? איך שורדים בהשמע צבע אדום?? ((לא ידעתי כמה זמן יהיה לי אז התחלתי לכתוב מתנצלת מראש שלא פתחתי הודעה נפרדת לכל אחת כי מגיע לכן, אבל השתדלתי.... זה מה שעשיתי בהמשך ולכן האורך, עמכן הסליחה..)) אני אישית חושבת שאני בבועה.. לא חווה פחד.. לא רוצה להתעדכן.. שומעת רק מה שמשמיעים לי או ההודעות שנשלחות בפלאפון.. (שאני לא ממהרת -אם בכלל- לקרא את תוכנן מספיק לי רק הכותרות המצמררות..) וכמובן- כשנשמעות ההזעקות... אבל אני לא ממהרת ללכת למרחב מוגן.... רק בפחד עד שהן עוברות ו"זה הכל"...... מרגיש כאילו אני "רגילה" ל"מלחמות" וכבר פיתחתי קרירות או אולי ניתוק בשעת אמת.......... מכירות את זה?? נשמע הזוי?? חטוליתוש מהממת שלי!!!!!!!! אוי כמה התגעגעתי.... חיכיתי לך וכ"כ הבנתי שאת עסוקה בחייך מעל ומעבר.. זוכרת את הפעם האחרונה שסיפרת על אימך ועל /אביך- אם אינני טועה/ שהיה במצב בריאותי קשה... ואני מניחה שלא היה חסר מה עוד.. ועכשיו, לשלוח בן לצווא- המתח בשיאו.. (ולפי מה שרשמת למטה זה רק קצה הקרחון.....) גם אני כמוך דיי נכנסתי לחיים ופחות הייתי כאן- זה מאוד קשה לי כי אני מאוד מחוברת וחושבת כאן על כולן.. ןמתגעגעת המון.. אבל דרך הפלאפון יש אצלי בעייה להיכנס לפורום ואין לי מחשב.. ומעל הכל- נראה לי שגם אם היה לא הייתי מוצאת את הזמן להיכנס יותר ממה שכן עשיתי... אגב, אני מאוד הייתי רוצה לשמוע את המשך השיר- בבקשה! זה נראה שיר שנותן הרבה כוח... והרבה הזדהות אז אם לא תרגישי בנוח פה בבקשה תשלחי למייל... שמחה מאוד מאוד מאוד לראות אותך פה!!!! היה לי הפתעה שנכנסתי! נשיקות וחיבוקים רכים ומלטפים, אוהבת אותך, מתמודדת מציאותי, כיף לראות אותך אחרי כל כך הרבה זמן.. את כמו תמיד מראה לי הרבה כוחות נפש (כן כן!! אל תזלזלי בזה!) את מוכיחה לי שאין דבר העומד בפני הרצון וגם כשאין כביכול רצון את מחזיקה חזק חזק גם כשיש רצון לעזוב וליפול... למה אני אומרת את זה?? אני יודעת ממש על קצה הקרחון שאת מתמודדת מול קשיים אימתניים ומול הרבה חזיתות.. קראתי את הרגעים הקשים שהיו בלתי נסבלים... וגם את החיזוקים שידעת לתת ברגעים הנכונים מנסיון חייך העשיר.. את דמות בעיניי ל: להמשיך ולא לוותר... עכשיו את גם נמצאת בהתמודדות מול חזית קשה במיוחד. קראתי שכתבת כמה פעמים "שנפרצו לך הגבולות בעבודה" כשקראתי מילים אלו עבר לי גל קור בגוף.. כי עצם זה שמצילחים ללכת לעבודה ולהתנהל בשיגרה ששם נפתחות חזיתות זה מכפיל את הקושי הקיים ומעורר הרבה טריגרים... אני אישית התנסיתי השנה בקשיים בעבודה שגם מתחו לי את הגבולות ועוררו הרבה מאוד קשיים שלא בהכרח קשורים רק לעבודה.. אולי זה בכלל לא דומה למה שתיארת את עם הבוס שאת אמורה לעבוד איתו ושמנסה לפרוץ לך את הגבולות.. אבל אני דיי מזדהה עם הקשיים שזה מוביל ואולי בהזדמנות אפרט.. אבל בינתיים, איך את מתמודדת מול זה? כשתוכלי ואם תרצי אשמח לשמוע אותך בעניין זה ובכלל... שולחת חיבוק אוהב ונשיקה לזמן מתאים לך.... ינשופוש יפה שלי, מה שלומך?? אני שמחה לשמוע שאת כאן לפחות מצליחה לקרא.. זה נותן כוח?? פלאשים.. זיכרונות..הם חלק מההתמודדות הבלתי נמנעת של הפגיעה.. כמה קשה... איך את עוברת את התקופה הזו? יש משהו שקצת מקל עלייך? איך את מתמודדת מול הניתוקים? אמרת שאת "מתנתקת כדי להתמודד" זה משיג את המטרה? מתנתקת ממה?? רוצה קצת לשתף בזה? או שעדיין מוקדם מידיי אם בכלל? רוצה להיות איתך.. בכל דרך שתבחרי, אם בשתיקה ושליחת חיבוק מרחוק אם בהקשבה או כל דבר אחר... אוהבת אותך המון!! ושמחה לקרא אותך ןאת מילותייך תמיד! מאחלת לבואה של תקופה קלה ורכה עבורך..ושאת הזיכרונות הכואבים והקשים יחליפו אהבה שלווה ואור... שולחת לך חיבוקים לזמן מתאים.. בתקופה דיי האחרונה אני גם מעלה הרבה זיכרונות שלא תמיד התעסקתי איתם... לא כולם נוצרו באופן ישיר של הפגיעה אלא כהשלכות לה רק שהיום אני רואה אותם באור שונה.. או אולי בצורה מפוכחת יותר וזה מעלה הרבה הרבה רגשות מעורבים.. מצד אחד יש לי שמחה שהגעתי לשלב כזה בו אני יכולה להסתכל על זה ולדעת שאני כבר לא שם.... ומצד שני לדעת איפה הייתי זה לא פשוט בכלל ויותר מזה- זה מעלה כאב כזה קשה ששואב למבלבל.... לא יודעת אם תצליחי להבין את כוונתי.. אני מחכה ליום בו אוכל לנסות לכתוב קצת על מה שקרה איתי בשנה האחרונה... אני מקווה שאמצא לזה זמן כי עכשיו התחיל החופש הגדול.. מאוד רוצה.. וגם מאוד קשה לי לעשות זאת מפני שמלבד למצא זמן, זה לכתוב את זה.... אבל מאוד חשובה לי התמיכה והחיזוק שלכן..... אורחת יקרה, מה שלומך מתוקה? לא שמעתי ממך מזמן... מה תופס אותך בימים אלו? אני מבינה שמאוד היה לך קשה שאידה לא כאן הרבה, האם הצלחת למצא תחליף לדמות סמכותית אחרת? או יותר נכון לומר: נוספת?? מאוד מתגעגעת.. ומקווה שאת בטוב! אשמח לשמוע ממך... שולחת לך נשיקות וחיבוק אוהב לרגע שיתאים לך.. ים יקרה מאוד!!! לא הרבה יצא לי להכיר אותך ולהתכתב איתך ישירות ובכל אופן כל פעם שקראתי אותך הרגשתי בחמימות שעוטפת... לא יצא לי לקרא אותך מהשלבים הראשונים שהצטרפת לפורום אבל הצלחת להטביע פה חום ולשדר אהבה.. הרבה מהמילים שלך ריגשו אותי באופן אישי גם אם לא היו מיועדים אליי.. את מדהימה!!! מי ייתן ויהיה לך הרבה כוח לתת ושתזכי לקבל כשאת צריכה את כל מה שתצטרכי... אמן!! הייתי רוצה להוסיף משהו לגביי השירשור שהיה דיי מזמן.. בשתי מילים אבל אני משאירה את זה להחלטתך אם זה עלול לפתוח משהו שכבר סגרת או העדפת להשאירו שם אז אין טעם.. בכל אופן זה לא מילות חוכמה או משהו... רק הזדהות והבנה... מקווה להכירך יותר... שולחת חיבוק והרבה כוחות... מיכל יקרה מאוד! מה שלומך? בעניין של לתת אמון.. זה מאוד מאוד מובן..! א. כמו שאמרה ים.. זה דבר מאוד טבעי ומולד ב. לדעתי, למישהי שנפגעה יש את הרצון הזה בצורה חזקה יותר.. ובייחוד בשלב בו מתחילה לנסות להתתמודד מול הפגיעה ואז מגיע שלב (ואולי לא לכולם) בו נותנת אמון ממש בכל אחד ואין לה את ההבחנה בין מי שרוצה (שוב) לנצל/ לפגוע בה או בין אם באנשים תמימים באמת.. הקושי גדל כאשר "מגלים" שנפגעו שוב ועשו משהו חוזר או לא טוב או שלא התכוונו.... (אנחנו עשינו או מי שמולינו) או לאו דווקא זה אלא פשוט התאכזבנו כי לא קיבלנו את מה שרצינו... אבל רצון עדיין יש והוא חזק.. מחפש משענת וכתף הכלה והבנה אז ממשיכים לחפש מישהו/י להאמין בה/ בו... מאוד מזדהה עם התיסכול ועם הרצון וזה מאוד מסתדר ומובן...! ועכשיו, איך את בימים אלו?? אחרונה חביבה- אידה היקרה!! אני בטוחה שההחלטה לא קלה..עד עכשיו לא באמת הצלחתי להבין מה התשובה ואולי את עדיין מתחבטת בעניין.... מאחלת לך ולנו את ההחלטה הכי טובה לכולם!! ואני בטוחה שאת חושבת על הכל... בכל אופן, עם כל הקושי את פה- מעודדת מתעניינת ותומכת כשאת יכולה- מעריכים את זה מאוד!! אגב, אני בטוחה שהרצון שתהיי פה יותר מגיע כבקשה- אולי לא תמיד ידענו לבטא זאת במילים נכונות... עד שלמדנו.. אני זוכרת שמאוד תמהתי איפה את ואז קיבלנו הודעה שחלית... אז תודה בכלל על המקום ושנשאר קיים עד עכשיו גם שעברת הרבה קושי בעצמך... זה רק הדגיש לי שגם את בתאדם שיש לך חיים משלך מעבר לניהול הפורום.. ואני בטוחה שגם אם יכנסו עוד אחרות ושוב יתמהו תדעי ונדע כולנו להבין את המצב ולחכות לזמן בו תוכליי להשיב כי דעתך חוכמתך והבנתך חשובה מאוד לכולנו!!!!! וכמו שראית המקום פה חשוב לכולנו.. גם אם לא נכנסנו הרבה זמן תמיד טוב לנו לדעת שיש מקום בו נוכל להיכנס ולהמשיך להישאר חלק ופינה חמה של חום אהבה והבנה... סומכת עלייך שתעשי את ההחלטה הנכונה ותודה תודה על הכל! שלך באהבה, מתמודדת. לילה טוב שליו ורגוע לכולן ולכל עם ישראל בשורות טובות במהרה שלכן- מתמודדת
מתמודדת יקרה!!! וואו!!! נדהמת מההתייחסות שלך לי ולבנות כאן!!! התגעגעתי אליך מאוד!! כמה נעים לראות כאן פנים מוכרות!! כרגע קצת קשה לי למצוא מילים אבל חשוב לי לאומר לך שחממת לי את הלב מקווה שתשארי קצת איתנו- ינשוף
תודה על ההתיחסות אליי ואל כולן..וואו..אני קוראת כאן, מדי פעם, לא ממש כותבת בזמן האחרון...נמצאת במצב מוזר ואזעקות......ואין לי גם פגישות לדבר שם כי היא בחופש.. ואז היא חוזרת לפגישה ושוב היא נעלמת לי לשבועיים....אז מעדיפה חודש בלי טיפול כבר, לא קל...
כמה שהתגעגעתי.... אני מאוד משתדלת להיכנס בכל פעם שאוכל.. ומקווה ליותר הרבה זמן מתמיד! בכל אופן, אני תמיד איתך, אוהבת המון !! מבינה שכרגע עמוס לך ואין מקום למילים לצאת... אז מחכה איתך לבואן (או ללכתן) של אותן מילים או רגשות או זיכרונות והתמודדויות.... שולחת חיבוק חם ורך לרגעים שתרגישי צורך ויכולת להתעטף בהם.. מאחלת הרבה נחת רוגע ושלווה שלך, מתמודדת
מה שלומך? מרגישה את הקושי בדברייך... בהחלט לא פשוט להימצא לבד בזמן קשה מבחינה בטחונית ובנוסף בבחינות האישיות שלך.. המטפלת שלך לקחה חופשה של שבועיים ואת מעדיפה להמשיך את החופשה כביכול כי השינויים מתעתעים בך? הבנתי אותך נכון? מיכלוש, אולי עדיף בזמן הזה להישאר פה.. לנסות להוציא את הקושי ולא להישאר איתו לבד? העובדה שהמטפלת כרגע בחופשה זה נתון שלצערי אי אפשר לשנות אותו.. אבל נסי להקל עלייך במה שרק אפשר ולא להישאר עם הקושי לבד.... שולחת לך חיבוק חם והרבה הרבה כוח עד החזרה לשיגרת הטיפול ולא רק..... שלך, מתמודדת
כמה געגועים יפה שלי אני מניחה שלכל אחת יש את הסיבות שלה כשהיא נעדרת מהפורום נכון , כתבתי שזה רק קצה הקרחון וכך באמת המצב המון דברים קרו מאז שלא יכולתי להכנס זה יבוא עם הזמן מכירה היטב את ההרגשה שרוצה להיות כאן וזה פשוט לא,,,,,, לא מסתדר לא יוצא לא הזמן ועוד ועוד,,, היום שמרתי על הנכדה הגדולה שלי משעות הבוקר המוקדמות למרות האזעקות בילינו בכייף , וחלק מהזמן גם בתוך הממד בגן שהיא נמצאת אין ממד אז מגייסים כמובן את סבתא לא מזמן מלאו לה כבר 3 שנים והיא פשוט נסיכה אמיתית עדינה , מתוקה , ממושמעת , ואני חולה על התחת שלה אפילו הדמעות שלה כאלה עדינות , חכמה ומדהימה טוב , אם אני לא אפסיק עכשיו אחר כך בטוח שלא אוכל להפסיק כי היא כזו כמו שהיא -החיים היפים ונפל במזלי הטוב שהיא הנכדה שלי , חזרתי מותשת אחרי הכל הביתה , ועוד התמונות שלה רצות לי מול העיניים מהיום הרגשתי אייך החיוך שלי רק הולך ומתרחב ,,,,ככה זה כשיש נסיכות בבית !!! זכיתי לכמה שעות של נחת ואני מודה לאל ולגבי אורך הכתיבה - שזה לעולם לא יטריד אותך , הרי אנחנו אוהבות לקרא , זה מזון לנשמה , אלה אם את כותבת מעט מידיי אז אני מתחילה לדאוג את באמת חושבת שמה שאת מרגישה נשמע הזוי? אז ברוכה הבאה למועדון יפה שלי , ולגבי השיר אם זה לא יפריע לשאר הקוראות לא אכפת לי להוסיף את החלק השני ,,,,, אני רק חושבת שבמצב המתוח והרגיש שקיים עכשיו ,,,,,את יודעת מה ? תני לי " לישון על זה" מצטערת לשמוע שאין לך מחשב , הייתי שמחה אם לא מפריע לך כמובן שתשתפי אייך ההרגשה שלך להיות נשואה טריה - סליחה , לא מתכוונת לפלוש לפרטיות שלך , רק זוכרת את השמחה ואת ההתלהבות שלך לקראת הנשואין , אחרי זה לא יודעת ולא זכור לי ,,,,,,,אם לא נוח לך מכל סיבה שלא תהיה תמחקי ואל תתיחסי זו בערך היתה התחלת התקופה שכמעט ולא נכנסתי ולא כתבתי , מאז בערך התחילו הנסיבות של ההעדרות שלי עייפתי יפתי והתגעגעתי המון חומד שלי מקווה שאולי בכל זאת נוכל להיפגש כאן מתי שתוכלי לפחות מידי פעם כדי להתעדכן - כי היית חשובה לי ואת עדיין חשובה לי ליל מנוחה שקט ורגוע חטולית
חמדמדמדונת שלי את, חטוליתוש! איזה כיף היה לי לפגוש אותך שוב.... מה שלומך מתוקה? זה נשמע לי הזוי כי לא שמעתי כאלו שמתארות דברים דומים.... אבל לא חשוב... רק נתפלל שהכל יעבור וכל החיילים יחזרו בריאים ושלא יפלו חללים....ח"ו איזה מרגש לקרא שאת סבתא גאה! מגיל שנה וחצי כשהילד כבר יותר ויותר מתפתח זה הגיל הכי יפה, ק"ו שמתחילים לדבר.... בטח את טורפת אותה והיא מחזירה לך אהבה...... את יודעת, אומרים שמהבחינה הזו לפעמים רווים נחת ואושר מהנכדים יותר מהילדים- אני לא התנסיתי בזה אז אין לי מושג אבל כך אומרים..... מה שיותר מדהים ומרגש זה- לדעתי- שהילדים נישאים ושקיבלו את החינוך הטוב ביותר שיכולתם לתת להם ועכשיו הגיע הזמן לתמוך מהצד ולראות איך הנכדים גדלים מהחינוך של הילדים שלכם..... שלך.... בירברתי לי גם קצת... נסחפתי מההתלהבות והאושר שחווית אתמול וזה כיף מרגש ומשמח לשמוע ויהי רצון שתחווי רק חוויות כאלו וגם אם יהיו קשיים בדרך שתצליחי תמיד תמיד להגביר את רמת הטוב והאור שבתוכך..... אמן! אוי כמה דברים קרו מאז החתונה........ איזה כיף שאת זוכרת את השמחה שהייתה לי... כי היה לי הרבה מאוד קשיים שהדחיקו את השמחה הזו...שרשמתי חלקם בפורום בזמנו.. הרבה פחד וחשש הרבה כאב.... אם זכור לך נפרדתי אז מכל המי ומי שהיו בחיי (שכמובן לא מועילים לחיי אלא באותו רגע הרגשתי שהם כן..) והייתי צריכה לעצור הכל בשיא הרתיחה ולהינשא לבחיר ליבי (והקטע שגם זה היה מרצוני...) הכרתי את עצמי כמישהי שפועלת כאשר אני על סף מסוכן אבל רק שם זזים קצת העניינים.... אז או שבאופן טבעי כהשלכות היו לי מלא קצוות שהתהלכתי עליהם... וכשלא היו- באופן טבעי, ייצרתי אותם.... עד שהכרתי את זה כמובן שלוקח מלא זמן לעבוד ולהילחם במנגנון ההגנה הזה ששימש אותי בזמן הפגיעה אך לא עוד.......אלא רק מחבל בי יותר ויותר... ואז שבוע לפני החתונה ניתקתי הכל (כביכול, רק מתווך העיניים אבל בלב...,. הדחקתי והקאתי את הנשמה...) ובדיוק בזמן הזה בעלי לעתיד שלח לי פתקים ומתנות וחיזר אחריי בצורה שבדיוק הייתי צריכה כדי להתמקד בו ובאושר שבחרתי בו וכו..... (בשבוע זה לא התראינו כנהוג אצלינו....) ובחסדי שמיים הגעתי לחתונה שמחה ומאוששת יותר..... וכך התגלו גם החיים איתו הרבה אושר הוא מביא לי..,,, תודה לה... הרבה חששות ירדו ונוספו הרבה גילויים טובים.... ואז כששטף החיים מתחיל הרבה קשיים חוזרים והרבה מאוד חדשים גם מתעוררים..... אין לי הרבה זמן להרחיב בזה כעת, אני מקווה למצא זמן לזה...,, אין לי בעיה עם זה ששאלת ותמיד את יכולה לשאול... מאז הנישואים נכנסתי גם אני פעמיםמאוד מועטות בשל עומס וחוסר זמן משווע..... להתרגל לזוגיות.,, לנהל בית... לעבוד במשרה מלאה.... בנוסף לקחתי על עצמי אתגר לא פשוט השנה שקשור בעבודה עד כמה שידעתי שיהיה אתגר לא דמיינתי שזה יגיע בכזה עיתוי של כל הדברים החדשים ישנים שהיו לי השנה..., טיפול כמובן.... השלכות וזיכרונות פלאשים וחוויות נוספות שיצרתי כדי להתגונן מכל מה שעלה.... כולם סביבי בהריון... והרגשתי שכל העיניים עליי.. ידעתי לפני הנישואים שזה הפחד הגדול שלי- בקושי אני מכירה את בעלי איך אכנס להריון מיידי?! פחדתי מזה פחד מוות ובכיתי אבל הסבירו לי שלא לוקחים מניעה (לפחות בראשון......) וידעתי שאסור לי להערים על בעלי החדש ולשקר שאיני לוקחת אז פשוט לא לקחתי. ופחדתי להיכנס להריון ומשזה לא בא הפחד גדל למה לא?! מה לא בסדר?למה חודש חודש עובר וזה בושש לבוא? אבל לא בדקתי כי אמרתי בינתיים זה טוב ככה אבל פחד התחיל להטריד... בינתיים הקשר בינינו נרקם הרבה יותר משהיה בתחילת הנישואים. עשיתי מלא עבודה עם עצמי מבחינה טיפולית... (ארחיב על זה בהזדמנות..) ויש עוד הרבה עבודה אבל לפחות הצלחתי להגיע למצב בו אני מסתכלת על בעלי ויודעת שהוא האחד עם כל הקשיים שעברנו במהלך הזמן להתרגל ולהכיר אחד את השני.. יודעת גם להכיר בו תכונות שיותר טובות מאחרים שהכרתי ולהגדיל את ערכו (דבר שלא היה לי... ויש לי את הכי הטוב..) היום, אני ב"ה בהריון (!!!) שמחה בתיזמון שלו. ולא היה מתאים בכלל קודם לכן! חגגנו שנה לנישואינו לא מזמן...... לא להאמין (!!!) ההריון הביא איתו את המריבה של הלייף בינינו... חוסר תקשורת מטורף. אז הלכנו לייעוץ כי מה שעבר לי באותו רגע זה עד שיש לי תינוק בבטן אני מפחדת להביא אותו לעולם אם אנחנו לא מסתדרים בינינו..... וזה היה ממש בהתחלה כך שעוד לא עיכלתי שאני בהריון... (גם עכשיו עוד לא.... חח) למדנו שהרבה מהקשיים שלנו זה באמת עניין של תיקשורת שלכל אחד עולם מושגים וערכים שונה... וכל אחד מאיתנו החליט להשקיע בקשר וללמוד יותר את השני..... (זה התחייבות שהיועץ אמר לנו לומר כל אחד במילים שלו) ומאז לאט לאט המצב מסתדר. הזוגיות עולה יפה וגם ההריון (שבתקופה הקודמת שרבנו- התחלתי קצת לדמם... אז לקחתי שמירת הריון למשך 3 שבועות.....- תראו איך המצב הנפשי משפיע על הגופני... טוב זה כבר לא חדש לנו...) כיום אני במקום שההריון ועוד דברים כמו סקס מעוררים דברים ישנים וחדשים.., זיכרונות ופלאשים..... יצא לי להסתכל בתמונות של החתונה ופתאום התחלתי לבכות כי ראיתי בפנים של בעלי את הפוגע שלי... הרגשתי שהתחתנתי עם הפוגע שלי.... אבל זה לא אמיתי... הם שונים בתכלית.... ואין לי מושג מה כל פעם (זה הפעם השנייה) גורם לי לראות דמיון חיצוני ביניהם.. וזה רק דוגמא אחת... הקלה שבהם...,,, טוב, צריכה לסיים.., גם התעייפתי מהכתיבה הארוכה... מה שתחליטי לגבי השיר יתקבל בהבנה ואת לא צריכה להסביר... יום טוב! ושהחיוך שלך מאתמול ישאר גם היום......הלוואי.. חיבוק באהבה, מתמודדת.
גיבורה וחזקה אמיתית אני לא רק מבינה אותך אלה גם מזדהה איתך בהמון דברים שכתבת וסיפרת וכן , זוכרת את הדברים שכתבת אז ,,,גם אז היית קרובה מאוד לקצה ,,,, כבר לא משנה בכלל מה היו המניעים שהפעילו אותך אז כרווקה הכל כבר מאחורייך-פיזית עדיין יש דרך שעלייך לעבור בטיפול והוא הצד הנפשי , הייתי יכולה לספור לך על אצבעות שתי ידי ושתי רגלי -כמה פעמים פני הפוגעים שלי היו מתחלפים בפניו של בעלי, בין אם זה ברגעים בלתי צפויים בגלל איזו מילה שנאמרה בלי שום כוונה לפגוע , או סיטואציה שעוררה פתאום טריגר ,,,,,,,וגם בתחום המיני , סקס אצלי עד היום נחשב למילה מלוכלכת , אז כן מתוקה שלי , כל מה שעובר עלייך הוא טבעי לחלוטין , חלק מהענין הוא בגלל ההדחקות אני רוצה לברך אותך מכל הלב על כמה דברים 1. שחגגתם כבר את יום הנשואים הראשון שלכם 2. על ההריון שלא בושש להגיע , אלה הגיע בדיוק בעיתוי הנכון גם המתח והלחץ הנפשי התמידי יכול היה להיות הגורם לכך שלא נכנסת מיד להריון ( המבורך ) , אבל עכשיו הוא כבר כאן וזה מה שחשוב !!! קרוב לוודאי שגם ההורמונים שלך עכשיו בתקופת ההריון עושים את שלהם , יכול לגרום לך להרגיש דברים שמעולם לא חשת אותם וגם לא היית חושבת עליהם -את רגישה מעבר לרגיל , 3.שאתם הולכים ליועץ - זה כל כך חשוב ותורם המון בכל התחומים 4. הטיפול שלך - אבן היסוד של כל הסבל שעברת מכל הפגיעות.... אני גאה בך המון המון המון את עושה את הדברים הנכונים כדי שהמצב ישתפר ויתחזק למען שניכם היום ולמען שלושתכם -בעתיד לבוא בס"ד גרמת לי המון נחת ושמחה בלב , מפני שגם אם אולי לא תאמיני אבל לא הפסקתי לחשוב עלייך ועל כל מה שאת עומדת לעבור -ועברת מאז שנישאת , התפללתי בליבי שהכל יעבור לך יותר בקלות ממה שעבר עלי , וממה שאת מספרת אני פשוט מאושרת , כן , מאוד מאושרת , עכשיו יכולה לומר שבמידה מסויימת ירדה לי אבן מהלב את בדרך הנכונה , , את נבונה ומחליטה החלטות נכונות ומאוד חשובות , ישר כוח ילדתי - חומד מתוקה ויקרה שלי , שהשם יתברך לעולם לא יסיר חינך ממנו ושנזכה תמיד לשמוע ממך כאלה בשורות טובות אוהבת אותך המונים יפתי חיבוקים מפנקים וכולם רק עבורך ליל מנוחה חטולית
תקופה קשה... לא נוח לי פה היום. נדבר בהזדמנות
נראה שימים לא קלים עוברים על כולם יש פחדים מהמצב וכן המבצב גם מעורר טריגרים טוב לראותך כאן, כל הכבוד על התייחסות לכל אחת! וההחלטה כרגע היא לחפש לטרניטיבה טובה יותר נגישה יותר לכולן האמת שהאתר לא פעם לא נפתח וישתן בעיות בכתיבה אני שוקלת לפתוח קבוצה בפייסבוק שתיהיה זמחינה לכולן בכל מקרה המצב כרגע מחייב להשאר כאן גם אם אין כניסות תדירות מאחלת לך לכולן ימים טובים ושקטים יותר אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לנפגעות תקיפה מינית
את יכולה להוסיף אם תרצי,זה בסדר. אני ברוך ה'.מתמודדת,משתדלת להתמודד. לא היו לנו הרבה הזעקות אבל זה הספיק כדי לערער אותי קצת. אבל ברוך ה' הצלחתי להרגע.אני סוחבת עוד פחדים ממלחמה שהייתה 35 שנה לפני שנולדתי...אני חייבת להיות רגועה בשביל הילדים ומצליחה ברוך ה'.יש לי כל מיני כלים.אני הכי אוהבת לשמוע פרנק סנטרה או קולות של ים ולעוף על כנפי הדמיון. היום משום מה מאוחר בערב הרגשתי נורא לבד))-: יתחשק לי שמישהו יפנק אותי וידאג לי.אחר כך חלף. שולחת לכולנו חיבוק והמון כוח כאן,איתכן,ים,בחום
רק עכשיו רואה את תגובתך... לצערי זה כי לא תמיד מצליחה לפתוח מהפון את האתר וגם כשאני מצליחה לא תמיד זה פותח את כל התגובות... בקיצור- שמחה לראות שהגבת! מבינה שאת בתקופה ממש לא קלה... אני שומרת לך מקום אצלי לרגע בו תרצי לפרוק... מבינה את הקושי עכשיו, זה בסדר- אני איתך! שולחת חיבוק מתמודדת
תודה על התייחסותך לאי הבנתי.,, בהחלט ימים לא פשוטים עוברים על כל עם ישראל... יש כאלו שנכנסים להיסטריה... ויש שמתנתקים לרגעים ובהחלט זה עוזר להיות יחד... לצערי אין לי פייסבוק... מקווה שכשתפתחי או אם תעשי זאת אצליח -אם זה יהיה תלוי בי- להצטרף גם..,. בכל אופן, אם לא אז זה יהיה לי חבל מאוד לאבד אתכן.., ואת המקום..,, אבל עד אז אנסה למצות את הקיים..... שלך, מתמודדת
מצטערת שרק עכשיו עונה.... בתחילה שקראתי לא הבנתי איך את מחברת את הדברים למלחמה שקרתה לפני שנולדת....,. וכעת הבנתי, והשבתי גם על הודעתך למעלה.... לראות דברים מתועדים מהמציאות זה בהחלט לא קל ולא משנה אם נוכחנו במקום או לא.... זה תמונות ומראות קשים ביותר על הצדדים האפלים שבאדם.......,., וגם כעת, כשאני חושבת על החיילים שנהרגו... זה מצמרר אותי נורא....... אולי אני נאיבית, אבל חייבים להרוג במלחמה? למה? בעצם כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת אם פגיעה בגוף (ובנפש...) זה קל יותר....... ומומלץ יותר........ האנשים הללו לא כאן..... כי הרגו אותם.... זה מצמרר נורא! גם אם את זה יד ה מכוונת וקובעת לכל אחד מתי מסתיים תפקידו וייעודו בעולם.... זה מצמרר אותי מאודדדד מתוקה שלי.. מותר לך (ורצוי) להתפנק.... אני מכירה כל כך את המקום הזה שרוצה שיעשו או יבינו ולא קורה כלום. אולי כדאי לבקש לפעמים איזה חיבוק או פינוק?! (לפעמים זה מוריד את השמחה כשמבקשים... זה מרגיש כאילו עשו לנו טובה..... ) אבל בואי ננסה לא לחשוב על זה ולהרשות לנו פשוט להתפנק!! איתך, מתמודדת נ.ב. מה שרציתי לומר זה פשוט לחזק את המקום שלך שמרגיש שאין מקום לסליחה.... מבינה שכשמנסים להסביר משהו (בייחוד בדבר שנראה לנו כ"כ תמוה) זה מעורר התנגדות כי זה מעלה הרבה מאוד תהיות ושאלות אולי גם ערבול ובלבול ואשמה ומלא שאלות.... שמחה על הדרך וההתמודדות שלך שמבינה את מקומך את המקום בו את חושבת מה שאת מבינה! אולי יגיע שלב בו נבין אחרת ואולי לא.... בכל אופן, אני בטוחה שהדברים שנאמרו שם לא באו להפיל אותנו אלא לחזק... ואם זה לא השיג את המטרה אז אין לזה מקום כרגע.... אולי בהזדמנות אחרת....... גאה בך יקירתי..... הרבה הצלחה וחוזק....
