חוזר לכתוב. אולי הצד השני הבין
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני אשמח אם תוכלו לקרוא את מכתב זה למרות שהוא מעט ארוך. לדעתיהוא סקופ,כי הוא מביא סיפור אישי קשה, מיוחד אבל טומן בחובו גם הרבה קושי. את לימודי התיכוניים, למדתי בתיכון מקצוע, סיימתי עם בגרות מלאה ובהמשך סיימתי לימודי הנדסאים,למרות שהיו קשיים ברורים, ולמרות זאת, למרות שהיו ברורים הופעלעלי מכבש לחצים בכדי לסיים בכל מחיר את הלימודים האלו. גוייסתי כמו שאר חבריי עם סיום לימודי אלו, ושובצתי בחיל האוויר, שרתתי שנה וחצי עד שיחרורי מצה"ל לאור פרופיל רפואי לא כשיר בשל מחלה גופנית. המצב הריגשי היה קשה עוד יותר, שנה לאחר מיכן, כאשר הוארך הפרופיל הזמני פעם נוספת בשנת 2002, ובמקביל נאלצתי להיפרד מחבר קרוב שנהרג בסמוך לשיחרורי הסופי מצה"ל, ומשירות סדיר בכלל. ההתאוששות הייתה ייחסית מהירה, ועד מהרה גיליתי שזו רק ההתחלה...... עם החלמתי, החלטתי לעשות את הבלתי ייאמן אולי (בימים אלו שנגע הסרבנות מתפשט כסרטן), ולהילחם על מנת לחזור לשירות צבאי סדיר - וקרבי. האמונה בצידקת בקשתי, והעקשנות השתלמה לבסוף. למרות שעברתי 7 מדורי גיהינום עד שבקשתי אושרה, הרי שקיבלתי תשובות שליליות רבות ודחיות רבות עד שהגעתי למעשה לצמרת הבכירה ביותר. גוייסתי לבסוף אחוז התרגשות רבה, מכל הסיבות שעולות, למרות שהאב היה נגד והיה נראה שהיה מוכן לעשות את הכל על מנת לעצור בעדי. גוייסתי בסמוך ליום בו נהרג אחד מחברי, כשאני משובץ למסלול קצונה ייעודי, עם קב"א מאוד גבוהה לאחר מבחנים חוזרים שאושרו לי. אבחון דידקטי שמצא כי אני דיסלקט, אותו עשיתי ללא מעורבות הוריי, שלא סיפקו הסברים "יצריתיים" משלהם לקשיים שלי, סיפק את ההסבר לקב"א הנמוכה מאוד שהייתה. על ידי הורי נקבע שהגורם האמיתי הוא חוסר רצון, עצלנות, ילדותיות, חוסר חברים ועוד ועקב כך, באותה הצורה בערך גם נראו שני האבחונים ועשרות המפגשים אליהם הם הובילו אותי פעם אחר פעם בשביל לנסות ולהוכיח את מה שאני לא, כדשהם מזכירים לי כמה הם הורים טובים "שדואגים". בנקודה זו אציין שלפי דעה של גורם מיקצועי, עברתי התעללות ריגשית קשה עשרות שנים. יש התומכים בדעה שייתכן ואף עברתי התעללות קשה יותר מזו אך לא לשם כך המכתב. במהלך סיכום האבחון נקבע גם כי אני נחשב למחונן עם פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה בהרבה מהממוצע ועם רמת EQ (אינטיליגנצייה ריגשית) גבוהה ביותר, דבר שהפתיע מאוד את ההורים, במיוחד נושא EQ, שהיה חלק מהקללות שהוטחו בי (חסר EQ מינימלי) והחליטו בשלב כלשהוא, להפוך אתהאבחון הזה להלצה. עם שיחרורי החלטתי שאת שעברתי בעברי, ובחיי בכלל אחר לא יעבור ופניתי לאתר חברתי גדול בבקשה להקים פורום תמיכה וסיוע בתחום מסויים.. האתר נעתר לבקשתי והפורום הוקם בניהולי, לפני יותר מ6 שנים. במסגרת הפורום הספקתי לסייע לעשרות ללא כל רצון לקבל תמורה כלשהיא ישירה או עקיפה. מאחר ואיני רוצה לחשוף עצמי יתר על המידה אוכל לציין שזכיתי באחרונה באות המלאכים ברשת, מטעם איגוד האינטרנט הישראלי ואין הדבר מאט את קצב העשייה שלי או מסנוור אותי. אבל, כל הסיפור הזה, מסתיר בחובו סיפור חיים קשה. לא אדון בהזדמנות זו בהתעללות שעברתי בילדותי, לא ארחיב על כך שמשפחתי היא מהסוג שגורםלי לקנא במשפחותאחרות עם הורים מבינים,מתחשבים... אך הפיצוץ הגדול היה לפני כחצי שנה,זמן קצר אחרי שעברתי ניתוח קטן. . אוכל לציין רק כהקדמה, שבילדותי הוריי, ובדגש על אבי, עשו כל שניתן כדי להביא לאות קין משמעותית על עצמי, מספר הפסיכולוגים בהם עברתי, כילד, מספר הפסיכיאטרים ששוב ושוב הסבירו להם שאני בריא בנפשי, עד שהאחרון המליץ להם ללכת בעצמם לייעוץ או אבחון,אך זה לא בוצע. המילה "בוצע" הייתה מילה שעד היום מהדהדת לי בראש כשהייתינשאל האם זה "בוצע" ההתייחסותא לי מצד אבי הייתה כאל חייל, למרות שבסביבות גיל צו ראשון "עזר"לי מאוד בכך שהוא ציין כי הוא לא משוכנע כלל שהצבא "ייקח אותך". זהקיבל ביטוי בהשתלטות על הטפסים לצו ראשון (מהצבא), על מנת "לעשות את הכל שאני לא אהיה קרבי, אם בכלל צה"ל יקבל אותך" ציטוט שזכור לי מגיל 16 14 שנה אחריי. הסיפור על חיי וילדותי לא יכול להסתכם בשורות אלו הוא עמוק יותר משניתן לתאר, והוא לא נמצא במוח אלא גם בלב ועמוק. הטפסים של צו ראשון שהוא מילא בכתב ידו, תוך כדי שהוא כותב כי אני מקבל ונטולין - נמצאים אצלי, למרות שלא קיבלתי מעולם ונטולין באופן כרוני במועד מילוי הטפסים. כשקיבלתי את הפרופיל הקרבי אחרי שחליתי, לא הבינו בוועדה למה יש לי סעיף ליקוי על בעיית ריאות. הם גם לא הבינו למה עברתי כלכך הרבה אבחונים, דבר שכמובן צויין בטפסים של צו ראשון, וכמובן הקב"ן הצבאי, החליט שאני נמצא במקום הלא נכון, ושחרר אותי לדרכי עם פרופיל קרבי, ללא שום סעיף, כמובן, שדבר זההביא את אבי לאיום תמידי שהוא יפנה "לפסיכיאטר המחוזי" בכל פעם שמשהו לא היה מוצא חן בעיניו, בויכוח שפרץ וההטחות כלפיי שאם יקרה משהו לאבי זה יהיה בגללי, רק החלו בתקופה זו. למרות שעזרתי להוריי, כמה חודשים לפני כן, בעת שאימי הייתה בבית חולים לצורך טיפול רפואי כללה את עזרתי להורייה, עזרתי לאבי,הבאתו לבי"ח והחזרתו וכו' הם החליטו אחרי הניתוח להתעלם כליל מהמצוקה בה הייתי. הניתוח הביא לכך שבקושי הייתי מסוגל ללכת. אגב, הם החליטו שעזרתילהם הייתה בשביל הרכב, מאחר והביתחולים היה קרוב מאוןד למקום עבודתי, אך שכחו (במכוון?) את העובדה את השינוי בשעות ההשכמה והיציאה ע"מ לסייע לו. התירוץ, לאי ההתעניינות שלהם בי, הוסברה על ידי "חוסר ההתעניינות שלך בנו",אם כי יש לי הוכחות ברורות למצב ההפוך כמה ימים לפני שאימי שוחררה מהבי"ח, בחרתי להשאיר להוריי את רישיון הרכב והמפתחות, מאחר וזו קבעה שכל העזרה שלי נובעת מאינטרס אחד וזה האוטו בלבד, נעלבתי באופן עמוק מאוד,ועלכן כך פעלתי. המצב החמיר,לאחר הניתוח, כשהיה נראה שחל זיהום במקום, ביקשתי את הרכב, אך האם סירבה. פרץ ויכוח במהלכו, לטענתי האב נתן עם מרפקו מכה בפצע הניתוח שהביא לכך שאחד הסיכות של התפרים נכנסה פנימה. התקשרתי למר"מ, להזמנת רופא, שזה המליץ לנסוע בדחיפות למיון,לאחר שבדק אותי, וציין את דברים אלו. מעבר לכך שהם דרשו "שקט" בזמן שהרופא היה, וראו TV בחדרם, כמובן שסרבו שניהם פה אחד לאפשר להגיע עם הרכב או לעזור בהגעה. עקב כך, במצבי הזמנתי מונית ועזרתי לעצמי הביקור במיון נגמר באישפוז ומתן טיפול אנטיביוטי. כנראה שזה לא יהיה מפתיע אירוע זה אם אציין, שכמה חודשים לפני כן הציע לי האב להתאבד, קילל ואיים "להשתגע" / "לצרוח" / להתשלולל ואישתו הייתה מרגיעה אותו, על חשבוני. הויכוח שפרץ אחרי הניתוח היה רק דוגמא למקרה שעובדת סוציאלית התקשרה כדי לרסן אותה, שכן במשך יותר משעה היא עמדה מול דלת חדרי הסגורה וצרחה עליי כמה אני "זבל", "חרא אנושי" ועוד שלל מחמאות שמפאת כבודך אני מנוע מלכתוב את אותן פנינים, אותם אני שומע מגיל הגן. אגב, אותה עובדת סוצאילית, שלטעמי כל העת חשדתי שהיא אינה נייטרלית, החליטה יום אחד שהיא איננה מסוגלת לטפל גם בי וגם בהורים והחליטה לסייע רק להורים... כל ניסיונותיי ליצור עימה קשר לאחר מיכן,למספר שיש ברשותי הגיעו "לאחותה" ולאחר מיכן לאדם שאין לו מושג במי מדובר. בפגישה האחרונה היא כתבה לי על פתק, שם של מומחית לנפגעי תקיפה מינית,, ומכאן תמה חובתה המיקצועית, כאדם, כנראה לאו דווקא כאיש מקצוע לדעתי, כפי שזה נראה. נראה כי ההחמרה במצב, כך לפחות לדעתי, באשר לסבתא שלי, שזה הנושא לשמו אני בעיקר פונה, אך לא רק, קשורה גם לבחירת צד ואי נייטרליות מצד אותה גברת לא מכובדת לדעתי. ניסיונותיי להביא את ההורים לשיתוף פעולה עם עו"סית אחרת - כשלו מאחר ואלו דרשו שהיא תגיע אליהם הביתה וכי יש להם לספר הרבה מאוד עד כמה אני "פגע רע". הומלץ על מנוחה של כמה חודשים,ולהימנע מלהרים מסעות כבדים, אך ההורים קבעו שאני עושה את עצמי "ועושה את עצמו שכואב לו הפופיק". הרגשתי שאני לא מסוגל יותר ועזבתי את הבית, עברתי דירה.בתקופה זו הייתה לי חברה,אך זה לא החזיק זמן רב, מאחר והוריי הרסו גם את זה, סיפרו עלי כמה אני אדם רע,שלא מתחשב, אגואיסט..............והחברה, החליטה גם לנתק קשר. אשמח בהזדמנות, לשפוך אתכל מה שעברתי מהם, מאחר ובכוונתי לתבוע,ואני יודע שיש על מה. יש הוכחות, על ידי מסמכים, מייעוצים שונים שעברתיבעל כורחי,והעתקים נשמרים אצלי. המחלה של אימי הוטלה עליי,כאשם עיקרי והאב היה מטיח בי "הוא הורס אותנו", דברים קשים יותר שמעתי במשך יותר מ20 שנה. הדואר שהיה אמור לעבור לכתובתי החדשה, לא עבר. יש בידיי הוכחות לכך, אלא שהבעייה היא בקבלת הדואר, סוכם עם ההורים, שיורידו את הדואר כל חמישי,אלא שהיא עצמה אינה עומדת בכך ברוב המועדים וכל פעם שאני מנסה לברר זאת, הרי שאין על כך מענה, ותשובתה במייל הייתה שאני זקוק לטיפול ונראה שהיא שוב רואה בי כחולה נפש. יתרה מכך,אין בידיי שום ביטחון לכך שהיא אינה מסתירה דבריי דואר חשובים ובקשתי לשלוח מישהו מטעמי כדי לקבל את דבריי הנמצאים אצלה במגירה, כמו למשל פנקס חיסונים ישן, תמונות מילדות ועוד נענו בשלילה. כמובן שלנושא הדואר ענתה בצורה מתנשאת כששומעים את בעלה אומר לה מה לענות. יש המאמינים, גורמים מקצועיים, שבעלה הוא זה שמסית ומחמם את האווירה, והיא שבוייה בידיו, שכן היא חוששת ממנו באם תעשה משהו שנוגד את רוחו. דעה זו הינה הדעה גם של סבתי. הבעייה כיום, וכאן אני מגיע למהות הדברים,היא סבתא שלי, אישה פיקחית, מבוגרת, כבת 87, שבעלה נפטר לפני כחצי שנה. היא צלולה ועירנית. ההורים, מצדם, בימים אלו מנסה לעשות את הכל כדי לנשל אותי מזכויות כלשהן,לגבי הרכוש של סבתא שלי. ידוע לי, שסבתא שלי רוצה להשאיר לי רכוש, בצוואתה, אך היא חוששת מאוד וביקשה ממני שאפנה אליה מישהו שיעשה צוואה בנושא. "אני לא רוצה להשאיר את כל הכסף להורים". לפני כמה חודשים, חודשים לפני שעזבתי את הבית, מצאתי במקרה בבית, במקום לא מוסתר, צוואה, שאחד ההורים כתב,בו הוא מציין בצורה מאוד מעוררת תהיות ותמיהות, כי כל רכושה של סבתא שלי עובר לידיהם. לא ידוע לי אם סבתי חתמה על זה, אך כן ידוע לי שלפני כמה ימים ביתה הודיעה לסבתי על מסמך שהיא רוצהלהחתים אותה, בו היא זכאית לקבל את כל רכושה וכספה. סבתי אמרה לי, בשיחה זו, ש"אני מסכימה שהיא תקבל הכל" וכי "כנראה בעלה רודף הבצע אומר לה מה לעשות". יש היגיון בדבריה, אגב. הניסיונות שלי לדברעם אחד מהאחים שלי עלו בתוהו, הם מנסים לפתור אותי בתשובה שהיא "פסיכית" כי הרי היא בת87 אך דו"ח פסיכוגריאטרי שאבחן את מצבה, מצא שהיא צלולה לחלוטין, הדו"ח לא נמצא אצלי. אני זקוק מאוד לעזרתך, זה משהו שיכול לעזור לי אישית. אם אכן תיהיה צוואה, אני דיי בטוח שהעושר יהיה גם האושר של אחרים, בני נוער בסיכון, במצוקה ואני אדם שכל חייו תרם, נתן ועשה למען אחרים. אני מבקש בכל לשון של בקשה את עזרתך. לטעמי מדובר בצורך דחוףו ומיידי,אם חלילה וחס יקרה לה משהו בטווח הזמן הקרוב, מפאת גילה. בשיחה שלי איתה היום היא אמרה לי מפורשות "אם לא תפעל ותעשה משהו לא תראה דבר". כל ניסיונותיי ליצור קשר עם אחד ההורים עלו בתוהו, המתבטא בניתוק הטלפון מייד כאשר היא יודעת שאני הוא המתקשר. ההתנהלות שלהם, עושה לי רושם של משהו חולני, אך את זאת אני סבור שיש לבדוק בשלב מאוחר יותר, לאחר שדברים בוערים יותר יבואו על פיתרונם. תודה
שלום לך איש יקר, קראתי בתשומת לב מספר פעמים את שכתבת, ראשית כל אתה כותב נהדר, יכלתי אני בעצמי להרגיש את העוצמה מדבריך ורצונך לשפוך את הדברים שכנראה נמצאים בשתיקה רבה מעורבבים אחד בשני. השאלה העיקרית שעולה לי מן הכתוב, איזו עזרה אתה צריך? בעצם אתה מפנה בקשה לעזרה כאן, ולצערי לא בדיוק הבנתי מה אתה מבקש, האם תוכל לציין בצורה יותר ברורה את בקשתך לעזרה? בנתיים, מברכת אותך על הפתיחות, הכנות ובעיקר האומץ על כתיבת דברייך ויכולתייך להתמודד עם מצב כה מורכב משפחתית שהשפיע על רבדים רבים בחייך ציפור נפשי
הסיפור שלך מאוד מרגש אין ספק שעברת התעללות נפשית מתמשכת לפעמים באמת קשה להשאר שפויים אחרי כל כך הרבה נסיונות להוציא אותך משווי משקל ומדעתך כואב מאוד שיש משפחה כזו שמחפשת את רעתך אייך אפשר לעזור לך ? שבוע טוב חטולית
השאלות שלך עשו קצת צמרמורת,לא באשמתך, חלילה. השאלות שלך הזכירו לי שאלות של 2 עובדים סוציאלים עימם נפגשתי. האחד, לבסוף, הפך להיות מעין משת"פ של המשפחה כפי שכתבתי במכתב למעלה ואילו השני היה נראה שהוא הולך באותו הכיוון והעדפתי להמשיך לחפש מושיע, מאשר למצוא מושיע שרק יכול להזיק לי יותר. הגעה אל ביתם של הוריי, אחרי שעשו לי מה שעשו כי אבי חולה, במחלה כרונית, עדיין לא מהווה ולא מספק תירוץ להתנהלות שלהם. יתרה מכך, ראוי וכדאי שעו"ס שמכיר את הסיפור הזה על כל רבדיו ועל כל היביטיו, יסיר מעצמו את גלימת "החננה" ויפעל בנחישות בדיוק כמו שהייתה עובדת סוציאלית שאני מכיר שהביאה לסבל רב אצל סבא שלי לפני שנפטר, עד כדי כך שלקה באירוע לב קשה, זמן קצר אחרי התנהלות לא ראוייהולא מיקצועית. איך אפשר לעזור ? להיות אמיתי. לעזור בשם המיקצוע. לעזור בשם השורש ע.ז.ר ולא בשם שטרות הכסף שמגיעים בעקבות כך. הקפיטליזם לא יכול לשלוט בהכל. במה הוא הוא שולט אנחנו מחליטים, לא הפוך.
הרבה כאב יש במכתבך... מצטערת על כל אשר עברת זה אכן כואב מקווה שתמצא את העזרה מחזקת אותך אידה
ויעשה עם זה משהו. היא מסריחה, אני יודע. אבל העובדה שאני חיי ובועט, נושם וזועק, היא ראייה לכך שמי שרוצה להצטרף למלחמתי בהוריי מוזמן לפנות אליי. תודה
