כעוסת עלי על הזיכרון שלי טיגר אולי

בפגישה האחרונה אם הפסיכולוגית דנו מצבים שונים בשביל להבין את זה דרך הראש אני סיפרתי אל מצב שאין בגוף אף אחד לי זה קרוה אחרי מצבים קשיים משהיא מכירה את זה? לאחר מכאן ניזכרתי במייל שרשמתי בעבר לפסיכולוג שאיתו הקשר ניגמר לא מזמן וזכרתי שם את הדוגמא של יום שבו איבדתי את הזיכרון לחצי יום באותו יום חזרתי מהמכולת אם סוכר ביד ולא זכרתי דבר מלילה לפני כן בערב במקלחת גילתי על הגוף וועל החלק הפנימי של הירחיים סימנים כחולים ואני כמו אידיוט לא עשיתי דבר לא רציתי דבר אז לא היה שם אף אחד גם לא שירגש רעב או כול דבר אחר, במשך כמה ימים לאחר מכאן היה אפשר לשחק איתי כמו בובה בסוף היתי בדירה שכוללת הרבה סמים לא נגעתי בהם אבל איך לאזזל הגעתי לשם. ואחשו האסימון נפל ותחושה של כעס למה הזיכרון הזה כל כך דפוק איפה הראש שלי היה אז לאזזל ?????? אני פשוט מגעילההההה שונאת את עצמי אל הקטעים הללו לא נראה לי שיש דרך בכלל היות אי פעם נקיה

את מתכוונת לומר שהרגשת ריקנות מבפנים כאלו שאת לא לא מרגישה כלום , או שאת מתכוונת לומר שהרגשת שאת זו לא את , שאת סתם גוף בלי רגשות ??? אני בהחלט מתחברת למה שאת אומרת שבגלל מצבים קשים את שוכחת איך הגעת למקומות מסויימים , אייך המוח מתנתק ו "כאלו " לא זוכר כלום , פשוט הכל חוזר בשלב מאוחר יותר והזכרונות מתחילים להציף ולא מבינים מאיפה זה בא ,הזכרון שלך לא דפוק בכלל ,לאט לאט יעלו תמונות או פלשבקים מכל מה שקרה , וחוץ מזה אולי בכלל לא היית בשליטה כשכל זה קרה לך ,וזה עדיין לא עושה אותך מגעילה !!! אין לך מה לשנוא את עצמך , תנסי לחשוב שהיית חסרת אונים במצב הזה ומשהו ניצל את המצב שלך , ותאמיני לי שיש דרך להרגיש ולהיות נקיה מהכל , את רק צריכה לעבוד על הכל בטיפול , כשהטיפול יסתיים , תרגישי אחרת לגמרי , תתאזרי בסבלנות כי התהליך לא פשוט , שולחת חיבוק לחיזוק -וכולו רק בשבילך חטולית

אחת יקרה אני מאוד מבינה ומכירה את ההרגשה הזאת של חוסר האונים בעקבות השכחה זאת הרגשה קשה של חוסר שליטה במה שעובר עלייך תחושה של חוסר יכולת להגן על עצמך הזיכרון שאת מתארת הוא מאוד קשה וכואב את התנתקת מעצמך בעקבות פגיעה שעברת כנראה שבאותו רגע לא יכולת להתמודד עם הזיכרון של החוויה הטראומתית ולכן הדחקת אותה חוסר היכולת להרגיש משהו לאחר מכן היה סוג של מנגנון הגנה ככה לא יכולת גם להרגיש את הכאב העצום ואת שאר הרגשות הבלתי נסבלים, שהתלוו לפגיעה את פשוט לא יכולת להתמודד עם כל אותם הרגשות, לא יכולת להכיל אותם ולא להרגיש ולא לזכור כלום הייתה האופציה המועדפת עבורך אל תכעסי על עצמך, זה מה שהיית מסוגלת באותו רגע את בכלל לא מגעילה!!!! זאת תגובה מאוד נפוצה ואופיינית זה מה שקורה לנפגעות רבות מאוד הרבה פעמים שוכחים את המצבים הטראומטיים למשך שנים אני למשל לא זכרתי את הפגיעות במשך יותר מ-10 שנים כי כנראה שבשנים האלה לא יכולת להתמודד עם אותם הזיכרונות וגם אני הרבה פעמים לא מסוגלת להרגיש שום דבר מרגישה כמו זומבי מהלך בצבים שהרגשות שקיימים בפנים קשים מדי ואני לא מצליחה להכיל אותם מה שכן, המצבים האלה קורים לי פחות ופחות ככל שאני לומדת להתמודד עם הרגשות שלי ולהכיל אותם ככל שתדברי יותר על הטראומות ותעבדי אותן וככל שתתחזקי נפשית, גם מצבי הניתוק ילכו ויפחתו בהדרגה מחבקת אותך בחום ושולחת לך כוחות להתמודד עם הזיכרונות הקשים שחף

אחת יקרה זכרון קשה... אני מבינה שהיית מעדיפה לא לזכור... ועכשיו יש כעס...גועל...אשמה...בושה הרבה רגשות קשים... רובם אם לא כולם מופנים כלפייך.... זה הכי קל אבל זה לא מגיע לך!! סיפור חייך מוביל אותך למקומות הקשים את לא אשמה , לא מגיע לך שתתיחסתי לעצמך כך את כבר נקיה את רק צריכה להרגיש את זה! תמשכי לעבוד עם הפסיכולוגית של הזמן , הכוחות שלך, והעבודה יעשו את שלהם לא לוותר מחזקת אידה