ידיים קפוצות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זה מטפוש אבל זה חלק מהמעט שאני זוכרת הידים שנסגרו לאגרפים כשגררו אותי שהיתי קטנה והם לא יכלו להגן אלי.... והרבה שנים לאחר מכאן אדם אחר שהלואי והיתי מרגישה אילו כעסת היה סיוט של חצי שנה.... ואז שוב הידיים נסגרו לאגרופים ושוב לא ממש הגנו אל איש הם הוי סגורות כל כך חזק עד שנשערו תמיד סימנים... לא יודעת למה וכנראה גם לא מבינה הרבה אבל התמונה הזאת פשוט משגעת אותי.... אותם דברים שכלאים בי כל כך הרבה שנים פשוט צפים ואני לא יודעת מה לעשות איתם כבר ממש עבדת עצות אל גבול הטירוף הפרדוקס הרע שאחשו רוב הסכנה חלפה ואחשו הכול מתפקר ולא מסוגל להחזיק עוד מעמד
זאת נשמעת חוויה מאוד מפחידה תחושה של חוסר אונים מוחלט תחושת שיתוק וחוסר יכולת להגן על עצמך וכנראה שעכשיו, כאשר צפים הזיכרונות יש את אותה תחושת חוסר האונים מולם מול הזיכרונות עצמם את אומרת שרוב הסכנה חלפה האם עדיין נשארה סכנה ממשית כלשהי? או שכרגע רק הזיכרונות מהווים את הסכנה?
אחד מהאנשים שתקף אותי גר במעלה הרוחב שהורי גרים בו ולעיתים גם אני מגיעה לשם (האמת כל סוף שבוע בגלל "עוף ביקורי במיון בזמן האחרון" פוחדים להשאיר אותי לבד)ובגלל בעית הריאה שלי אני אזהה אותו רק ממרחק קרוב לאפס... אבל אפר להתנחם שהוא לא נימצא מול תכנת האוטבוס שבה הייתי צריכה לעולת כמו שהיה בעבר.... או לא מול החלון שלי כפי שהיה לי אם משהו אחר שתקף אותי בעברי (לגור אז זה היה סיוט שעד היום חיי בי).... נחמה מוזרה אבל קיימת
אחת יקרה חוסר אונים מוחלט! תחושה קשה...נוראית... אז ...בידיים קפוצות... והיום... חוסר אונים כשאני לא רואה לא מזהה...ממרחק, הפחד שתמיד שם מה יכול לך לעשות להתגבר על חוסר האונים ? תחושת שליטה? מה יכול להחזיר לך ? לשתף....לספר למי שאינו יודע מהקרובים? לעבור שם לא לבד? מחזקת אידה
