רעעעעעעעע לייייייייייייייייייייייייי

כשרק קראתי את החומר, איכשהו הצלחתי לנתק את עצמי רגשית ועכשיו, כשהתיישבתי לכתוב, אני פתאום מרגישה שזה גדול עלי אני מרגישה בחילה נוראית, כאב ראש ובמכלל מצוקה נפשית אני אמורה לכתוב כרגע על השפעתה של טראומה ממושכת בילדות על התפתחות הילד ועל חייו כמבוגר ואני לא יודעת איך עושים את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא, אני לא מוותרת, אני חייבת לכתוב את העבודה!!!!!!!!!!! אבל הייתי חייבת לשתף מישהו לפני שאני ממשיכה.....

את אמיצה כל כך - לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות כזה דבר איזה ספרים בסוף בחרת? מאיפה החומר? יודעת שלא תישברי - ויותר מזה - יודעת שאת ניבנת עכשיו יום יום מכל ההתעסקות הזו כדי להתגבר צריך לעבור דרך. מי שכל הזמן עוקף, נשאר חלש ועייף מהמאמץ של הדרך. חיבוקון - ליז

תודה ליזוש אני בסוף הצלחתי להתארגן ולהתנתק מהפן הרגשי והולך לי די טוב בנתיים בחרתי ב-4 ספרים: הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות טראומה והחלמה להעיר את הנמר "מעולם לא סיפרתי על זה לאף אחד" - ניהול החשיפה הראשונית של זיכרונות התעללות מינית

זה טבעי לחלוטין להישבר מול חומר כזה. עד כמה שזה ישמע מוזר- אני דווקא אוהבת לנבור בחומר מקצועי בנושא וזה בכלל לא גורם לי לטריגר סתם מעניין אותי לפעמים לדעת מה אומרת הספרות המקצועית בנושא וגם למדתי דרך זה מס' דברים. אבל אני מבינה שיש בנות שקשה להן מול החומר הזה ועוד להכין ממנו עבודות בנושא כל כך רגיש.. באמת כל הכבוד על החזקת המעמד מול זה והיכולת להתרכז ולהפיק בסוף עבודה. באמת יוצא דופן.. זה אומר שאם תצליחי בלימודים הללו למרות עברך תוכלי בעתיד להפריד בין רגשותייך בנושא לבין המטופלים וכך תוכלי בעצם לטפל.. כי בעתיד אולי תתקלי במקרים דומים לשלך ותצטרכי להפריד לגמרי בין החיים האישיים שלך לבין זה של המטופל. וזה לא קל בכלל. אני אולי מסוגלת לבצע את זה כי אני מתנתקת בקלות מרגש (אולי אני קרה ובלי רגשות כמעט) אבל בכל זאת כדי לטפל צריך גם תכונות לגמרי אחרות שאין לי. לכן אני תמיד אשאר בחזקת מטופלת ונזקקת..

תודה על התמיכה :) אני כעיקרון גם אוהבת לקרוא את החומר התיאורטי אבל במינונים קטנים יחסית, כדי שלא יציף. וכאן אין לי מספיק זמן, כדי להקטין את המינונים :( צריכה לקרוא הרבה בבת אחת, לחשוב על הכל, לשלב בין כמה ספרים וכו' וכו'.... בקשר לטיפול, יש כאן סתירה. כי מצד אחד צריך להפריד בין מה שקרה למטופלת לבין מה שקרה לי, אבל מצד שני המנגנון של ניתוק מרגשות אינו אפשרי, מכיוון שצריך להרגיש את המטופלת. אז איכשהו צריך למצוא את האיזון העדין בין לבין....

שחף .. מצטערת לקרא את מה שעובר עלייך. אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה קשה זה יכול להיות.. אבל אני בטוחה בך שחפית. ויודעת שלמרות הכל- את תצליחי במשימה .. יודעת שקשה, מחזקת אותך.. ומאחלת לך הרבה הצלחה ובקלות ליל מנוחה בובה

לילה טוב גם לך

שחף יקרה אני מבינה שמשתפר... כבר התחלת לכתוב והולך אפילו דיי טוב, כל הכבוד!!! לקחת על עצמך משימה לא קלה כלל.... וזו רק ההתחלה... זו תהליך שעוברים בלימודים בדרך לטיפול... תהליך אישי מול תהליך מקצועי גיבוש ואנטגרציה של כל הדברים.... קפצת למיים...והינה את כבר שוחה... הרבה בהצלחה אידה

היי שחף. מקווה שאת מרגישה טוב יותר עכשיו. אולי פשוט תנסי להסתכל על העבודה הזו שאת מגישה כמין סוג של קתרסיס. בכל אופן, ראיתי את רשימת הספרים שכתבת, ויש ספר נוסף שהייתי ממליצה לך עליו שהוא מדהים והוא למעשה הספר הראשון שנכתב מנקודת מבט 'סיפורית' על מקרה אמיתי. הספר נקרא: סיביל (כתבה אותו: פלורה שרייבר). הוא מספר על בחורה צעירה בשם סיביל דורסט שהיה לה מה שקוראים היום: DID - הפעהת זהות דיסוציאטיבית (פעם קראו לזה פיצול אישיות). הספר מתאר את שנות הטיפול שלה אצל הפסיכיאטרית שעזרה לה מאוד ועל שנות הילדות הקשות שלה בצל אם סכיזופרנית שהתעללה בה באופן מחריד. בשנת 1976 צילמו גם סרט על הספר הזה שנקרא : סיביל. סאלי פילד שיחקה בתור הבחורה. קראתי את הספר הזה לא מזמן ומאוד אהבתי אותו. מאוד מאוד מומלץ. על אף הגשם (שאני דווקא די אוהבת) הלוואי שתזרח לך השמש שבפנים... ליאה

תודה לך ליאה הספר באמת נשמע מעניין ואשמח לקרוא אותו בזמני הפנוי לגבי העבודה, אני לא אוכל להשתמש בו, מכיוון שאני צריכה את התיאוריה ולא סיפורי מקרה מבחינת סיפור המקרה אני צריכה לכתוב את הסיפור האישי שלי שחף