טריגר (סליחה)

אני חדשה כאן....לא בטוחה איך להוציא את מה שאני שמרגישה, מה יגידו על זה בכלל.. לא יודעת ממה להתחיל.. חייבת להוציא את זה איכשהו, 10 חודשים בטיפול ולא ממש מצליחה, מדברות על זה רק מסביב. החלטתי שאני צריכה לנסות, ולראות שאני שורדת גם את זה ושזה בסדר. אז חשבתי לנסות לכתוב את זה כאן. אני בת 21. ומה שקרה, קרה לפני 14 שנים, אבל לא זכרתי את זה. הדחקתי, לא במודע, הראש כאילו שם את זה בצד כי לא יכל כנראה להתמודד עם זה אז, בגיל הזה. וזה עלה בשנה האחרונה,ומאז זה לא מפסיק לעלות. בזיכרון. וזה מציף כל פעם, מנתק מ"כאן ועכשיו". לא מרגישה כאן. מרגישה לגמרי שם, גם פיזית. כאילו שהגוף חווה את זה שוב, וזה ממש קשה:( הגעתי למצב שאני לא ישנה בלילות, כי זה כל פעם עולה,מציף ומכאיב מחדש. כאילו מזכיר לי שאני צריכה להתמודד עם זה, אחרת זה ימשיך לעלות ככה בפלאשבקים ולגרום לחרדות. אז אני מנסה להתמודד עם זה, להוציא הכל החוצה, כדי שלא יכאב יותר. שלא יכאב כמו עכשיו. שיכאב פחות ולא ינטרל אותי ככה ביומיום. ניסיתי לקרוא על זה, כדי להבין מה קרה לי. לפי ההגדרות זה נחשב לאונס. ויותר לא מזכירה את המילה הזאת. שונאת את המילה הזאת. הייתי בת 7.. שיחקתי בחוץ, ברחבה של הבית, גרנו אז בבית דירות. והייתה רחבה כזאת/מרפסת מתחת לבית ושיחקתי שם. והיה עובד תחזוקה לבניין, לוועד בית. שרת שעבד בבניין ותיקן דברים. והוא עבד באותו יום במקלט, שנמצא באותה קומה של הרחבה. והוא כנראה קרא לי לבוא רגע. לא יודעת, לא זוכרת איך נכנסתי או איך יצאתי. מניחה שהוא קרא לי לרגע. הזיכרון שיש לי הוא מהמקרה עצמו. וזה ממש מתסכל וגורם עוד יותר לתחושת אשמה, שאין לי מושג איך נכנסתי לשם ואיך נכנסתי למצב הזה. ואיך יצאתי ממנו בסוף. הזיכרון שיש לי הוא שאני עומדת במקלט. עם הגב לפתח של המקלט. אני עומדת במקלט והוא עומד מאחוריי. ואני בלי בגדים מהמותניים למטה. לא יודעת איך :( . לא זוכרת איך. הוא עמד מאחוריי ושם יד אחת, (שניה נשימה עמוקה) שם אותה באיבר המין אצלי. וזה ממש כאב. שם את האצבעות. (מפסיקה רגע). ואמרתי לו שזה כואב ושיפסיק. אבל הוא שם את היד השניה על הכתף ולא נתן לי לזוז, כי ניסיתי לזוז ממנו. ואחרי שאמרתי לו שכואב, הוא אמר שזה נעים. והמשיך. לא יודעת כמה זמן זה היה ככה, כנראה משהו כמו דקה, אבל זה הרגיש כמו המון זמן. ואחרי שהוא הפסיק והוציא את היד אז הוא סובב אותי עם הפנים אליו, ואז ראיתי שהוא גם בלי בגדים מהמותניים למטה. (שוב מפסיקה רגע, סליחה). והוא תפס לי את היד והצמיד אותה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. לא הבנתי בכלל מה הוא עושה בכל הזמן הזה. רק שכאב לי ורציתי ללכת משם. הוא הצמיד את היד שלי לאיבר מין שלו. ואחרי שהוא שיחרר את האחיזה מהיד שלי, אז לקחתי אותה חזרה אליי. ואז הוא עמד מולי ושיחק עם עצמו. אונן מולי. והכריח אותי לעמוד שם ולראות מה הוא עושה. וזה היה בערך בגובה עיניים אצלי, אולי קצת יותר נמוך אבל לא בהרבה. כי הייתי קטנה והוא גם נראה גבוה (כנראה שלא גבוה מהממוצע, פשוט ככה זה נראה בגיל 7). וזהו. ואני לא זוכרת מה קרה אחר כך. לא זוכרת איך התלבשתי או איך יצאתי משם. לא יודעת למה לא סיפרתי אז להורים או למישהו. לא סיפרתי לאף אחד. פשוט הראש שם את זה בצד וניסה לשכוח. עכשיו הכל חזר ומעלה את הזכרונות מחדש. פלאשבקים, דיסוציאציה, מחשבות אובדניות, הרטבה בלילה(ממש מתביישת בזה. אני יודעת שזו התגובה של הגוף לחרדה, אבל זה ממש מרגיש דפוק שזה קורה בגיל כזה) :( וזהו. סליחה על האורך. אני צריכה ללכת להירגע, להסדיר את הנשימה, לא טוב עכשיו.

שכחתי לספר שהטיפול מסתיים בשבוע הבא ונשארה לי רק עוש שיחה אחת עם הפסיכולוגית:( לא כי אני יכולה לסיים טיפול ולא כי סיימתי תהליכים, כמו שאפשר לראות, ממש לא סיימתי תהליכים...זה בגלל אילוצים...היא מסיימת התמחות וזה דרך קופת חולים ולכן מוקצב לפרק זמן מוגבל. אני אקבל כנראה טיפול נוסף בקופת חולים, אבל יהיו חודשיים-שלושה שאני אצטרך להמתין, בין סיום הטיפול הזה לתחילת הטיפול הבא. ואין לי מושג מה אני עושה בזמן המתנה הזה. איך אני אתמודד.גם ככה עכשיו זה לא פשוט, גם עם ליווי...לא יודעת מה יקרה כשאני אשאר לבד:( לא חשוב. אני צריכה להפסיק לחפור. :(

כל כך מבינה אותך יקרה.. צר לי שאת נאלצת לעבור את זה. אני עברתי את זה פעמיים. את עכשיו ממש מחזירה אותי לפרידה מהמטפלת השניה שהיתה לי , לפני כמה חודשים בודדים.. צר לי , אני יודעת מה את עוברת עכשיו.. הלוואי והיה אפשר לעשות משו כדי שלא תעברי את זה.. תתקשרי ל 1202 . הם יהיו לך לאוזן קשבת, וגם אם תרצי מטפלת הם יכולים להמליץ לך על מישהי.. מחזקת

קודם כל חיבוק... עכשיו תקראי את השירשור מתחת ותראי שמה שעובר עליך נורמלי וטבעי ההדחקה ההתעוררות הפתאומית המערבולת שבאה בעקבות התעוררות הזיכרון. מקוה שאידה - מנהלת הפרום תוכל לעזור לך בעניין המטפלת וגם יש כאן בנות עם הרבה ניסיון בתחום שתוכלנה להמליץ לך איך לפעול את עוברת עכשיו תקופה קשה ועוד תהינה הרבה כאלו היום לאחר שנה +7 חודשים יכולה להגיד לך שזה משתלם שלומדים לחיות עם הכאב שהוא נעשה ניסבל שהוא אפילו נעלם לפעמים בהתחלה לכמה שעות אחרכך לכמה ימים ואז אפילו לשבועות וכשהוא חוזר... כשהוא חוזר כבר יודעים שהוא בר חלוף. שבת שלום יקרה ושהחג יאיר לך

שלום לך מנותקת ברוכה הבאה לפורום שלנו , עברת טראומה קשה בגיל מאוד צעיר , את אומרת שאת לא יכולה לדבר עם הפסיכולוגית שלך על המקרה שעברת ושעברו כבר 10 חודשים ,רוצה להרגיע אותך , לוקח זמן כשנפגשים עם מישהי/ו מיקצועי כדי לדבר את הכאב שלך החוצה , זה בכלל לא פשוט ובטח עוד לדבר עם מישהי שלא מוכרת , מישהי זרה , לא קל להיפתח ולהתחיל לדבר כאלו משום מקום , האם הפסיכולוגית מתמחה בנושא של פגיעות מניות ? כל התגובות שלך להדחקה נורמליות לגמרי , כמו שכתבת בעצמך המוח לא מסוגל להתמודד עם הפגיעה אז הוא שם את זה בצד עד למועד מאוחר יותר , עד לזמן שכן יוכל להתמודד עם מה שקרה לך , ועכשיו הזכרון מציף כי הוא עולה עם כל הרגשות והתחושות , כאלו שזה קרה רק עכשיו ,כולל הפלאשבקים , כולל כל מה שאת מרגישה ,אין לך במה להתבייש , הגוף מדבר את החרדה ולא משנה בת כמה את , תראי , יש מרכז לנפגעות תקיפה מינית בראשון , אם את גרה באזור המרכז תוכלי לקבל שם טיפול מעולה ,ויש את המרכז לנפגעות בטלפון 1202* , צלצלי שם אם את רוצה גם כדי לקבל סתם תמיכה נפשית ועוד כל מיני סוגי אינפורמציה שיכול לעזור לך , גם עכשיו תוך כדי כתיבה את עוברת התקף חרדה כי הכל צף למעלה , הייתי ממליצה לך בחום ללכת לטיפול אצל מיהי/ו שמתמחים בתחום של ניפגעות ,גם הגישה שם שונה ודבר אחרון , את לא אשמה במה שקרה לך ,אף אחת לא יכולה להיות ובטח שלא ילדה קטנה , אם זה בסדר מצידך שולחת חיבוק חם ואת לא לבד , את יכולה להכנס ולכתוב בקצב שלך כל מה שבא לך , כל מה שעובר עלייך , מה שאת מרגישה , ואנחנו כאן נשתדל לתמוך בך כמה שרק אפשר חטולה במגפיים

מנותקת יקרה מצטארת לשמוע על הטראומה הקשה שעברת זה מאוד נפוץ, ששוכחים את החוויה הטראומטית להרבה שנים, ואז בד"כ בעקבות איזשהו טריגר היא חוזרת ומציפה את כל עולמך את שכחת כי החוויה היתה קשה מנשוא, כי לא היית מסוגלת רגשית להתמודד איתה עכשיו כנראה את כבר מספיק חזקה נפשית על מנת להתמודד עם הזיכרון הכואב ועם כל השלכותיו ולכן הזיכרון חזר אלייך זה היה מאוד אמיץ מצידך לבוא ולספר את הכל זה דורש הרבה מאוד כוחות נפשיים וזה צעד מאוד גדול קדימה - לשחרר את הסוד, לפרוץ את חומת השתיקה חשוב מאוד שתדעי שאת לא היית אשמה!!! את לא ידעת שהמנבל ההוא יפגע בך!!! לא יכולת לדעת!!! מי שאשם הוא זה שפגע!!! בקשר לטיפול, כפי שכבר אמרו לך, מאוד חשוב שהמטפלת תהיה מומחית בטיפול בנפגעות לכן כדאי לפנות למרכז סיוע 1202 והם יתנו לך טלפונים של מטפלות באיזור שלך כמו כן יש שם מתנדבות את תמיד יכולה להתקשר לשם ולדבר איתן כשקשה לך ואת מרגישה צורך לדבר עם מישהו, את לא חייבת להזדהות וגם, את תמיד מוזמנת לכתוב כאן, להוציא את כל מה שעל ליבך ואנחנו נהיה כאן כדי להיות אוזן קשבת ולתמוך שתהיה לך שבת רגועה ושקטה שחף

שוב ברוכה הבאה מצטערת לשמוע על החויה הטראומטית והקשה שעברת יש בי כעס עצום לקרוא את סיפורך ולחשוב על החלאה שניצל את הילדה הקטנה! מצטערת שעד כה לא הצלחת לפתוח ולדבר על כך בטיפול ...והינה הוא מסתיים. כנראה שזה הזמן להתחיל טיפול חדש ומקצועי תמיד תוכלי לפנות אלי במייל ואנסה לעזור. כאן איתך אידה