התפרצויות זעם אצל ילדה בת 2.8

שלום רב , אנחנו זוג בתחילת שנות השלושים לחייו , יש לנו ילדה אחת בת 2.8 , הילדה חברותית מאד , פתוחה, אוהבת ,מחבקת , ובקיצור מאד חמה. אנחנו כבר שנתיים גרים אצל ההורים של אישתי (עקב בניית בית). הילדה מקבלת הרבה חום ואהבה מכל הסובבים אותה. בעייתינו היא שהילדה מתפרצת כאשר אינה מקבלת את מה שהיא רוצה(מאד מפונקת). זורקת את עצמה על הריצפה וכשאנחנו מנסים לדבר איתה היא מגלה סימני אלימות(בועטת ,נושכת (גם את עצמה)וצורחת). באופן כללי אנחנו די זורמים איתה מבחינת הפינוק בחיי היום יום, אך ישנם דברים שאנו לא מוכנים לעבור בשתיקה כמו אלימות כלפינו או כלפי הסביבה או כלפיה. כאשר היא מתנהגת בצורה כזו אנו כועסים ,צועקים ,ומענישים אותה עי הכנסתה לחדרה למספר דקות). יש עוד מספר פרטים שחשוב לנו לציין והם: 1. שהילדה רוצה לקבוע כל דבר , הכל היא רוצה לעשות לבד,היא רוצה להחליט איזה בגדים ללבוש וכו'. 2. הילדה לא רוצה לנעול כל נעל שהיא פרט לנעלי בית,בטענה שכואב לה ולוחץ לה, למרות שכאשר אנחנו משכנעים אותה בסופו של דבר לנעול נעליים, כבר לא כואב לה והכל בסדר , כנ"ל מכנס שקצת לוחץ או חולצה. הבעייה החריפה בימים האחרונים כאשר בשעות הקטנות של הלילה היא ביקשה ללכת לשירותים (היתה עירנית לחלוטין)וכאשר ניסיתי להלביש לה חזרה את המיכנס היא התפרצה בצורה קשה. בלילה שלאחר מכן שוב אותה תופעה כאשר התפרצה לאחר שקראה לאישתי מתוך שינה. אבקש את עזרתך יניב

היי יניב. העלת הרבה נושאים בהודעה ואני קיבלתי מן תחושה של חוסר אונים מההודעה. אני אנסה לעשות איזה סדר קטן ונראה לאן נגיע.... דבר ראשון,אני חייבת להתייחס לעניין הפינוק.פינוק זה דבר נהדר בעיני,מי מאיתנו לא רוצה מדי פעם להתפנק ?!.פינוק במקום הנכון נותן לנו המון כוחות להתמודד עם החיים. אבל מה שאתה מתאר לדעתי זו לא בעיה של פינוק אלא בעיית גבולות. אני יודעת שצמד המילים הצבת גבולות הוא נורא משומש אבל זה לא קל כמו שזה נשמע,מצד שני אני לא ממש מכירה משפ' שהצליחו למצא תחליף לגבולות והתפקוד שלהן הוא פונקציונלי. הבעיה היא שכמה שקשה להציב גבולות בגילאי שנתיים שלוש ,אם לא עושים את זה ,זה עוד יותר קשה בגילאי 8 - 7 ובגיל ההתבגרות זה כמעט בלתי אפשרי. אני לא מנסה להפחיד,אני מנסה לעודד להתחיל עוד היום (מחר בבוקר,גם טוב). הכלל הראשון להצבת גבולות הוא לשבת בשקט ולהחליט עם בת זוגך מהם הגבולות. ז"א,מה היהרג ובל יעבור שלכם. השלב השני,להתמיד למרות כל הקשיים לאכוף את מה שהחלטתם,למרות הקושי (וילד שלא רגיל לגבולות מעמיד הרבה,הרבה מאוד קשיים להורה כשזה מנסה להציב את הגבול ).אני יכולה לעודד ולהגיד שכשעוברים את המכשולים הראשונים ועובר מספיק זמן והילד מבין שאתה לא תזוז מהעניין,הוא מתאים את עצמו. מצד שני,מה שלא נכנס לרשימת היהרג ובל יעבור אין טעם להלחם עליו. ז"א לא להגיע למצבים של מאבק כוחות לשם מאבק. חשוב שהילדה תבחין מתי זה לא משהו עקרוני ואתה לא נלחם ומתי אתה עומד על שלך ולא זז. בקיצור,לא שווה להלחם על שטויות. אתה כתבת שהיא נוהגת להתפרץ כשלא מקבלת את מה שהיא רוצה אבל לא כתבת מה קורה אחרי ההתפרצות. תרשה לי לזרוק ניחוש פרוע? היא מקבלת את מה שהיא רוצה. אז למה לה להפסיק את ההתפרצויות? הן מוכיחות את עצמן.מה שהיא לא הצליחה לקבל בדרך שלווה היא מקבלת אחרי התפרצות. לגבי זה שהיא רוצה לקבוע דברים ולעשות לבד,אין דבר יותר נורמלי מזה.זה הגיל לקבלת עצמאות וחשוב לתת לה עד גבול מסויים. אפשר לתת בחירה בין 3 - 2 מערכות לבוש (אצלנו דרך אגב בגיל הזה מחליטים איזה תסרוקת רוצים לגן - קוקו בודד או שתי קוקיות ),בין פרוסה עם קוטג' לפרוסה עם גבינה צהובה וכו'. אבל שוב,ההבדל בין עצמאות לאנרכיה הם הגבולות. דרך אגב,כתבת שאתם חיים אצל הסבים ולכן חשוב לשוחח איתם ולהסביר שאלה היהרג ובל יעבור שלכם ואתה מבקש מאוד לא "להכנס בינכם לבין הילדה" כשאתם מנסים לאכוף אותם (גם אם נורא כואב להם הלב על הילדה,הם לא יעשו לה טובה אם יכנסו בינכם. למה? אפרט בפעם אחרת). אשמח לדעת האם התחברת למשהו ממה שכתבתי. הרבה כוחות, מור.

את השאלה אבל רציתי לציין - התשובות שלך מרתקות ומתאימות מאוד לדרך בה אני רואה דברים. כה לחי ותודה!!!