קנאת אחים

לפני כשלושה חודשים ילדתי את בני השני (בני הגדול בן שנתיים ותשעה חודשים) ומאז הלידה אני נתקלת בתופעות קנאה מצד בני הבכור. להלן מס' דוגמאות : - כאשר אני מניקה הוא "נדבק" אלי - דבר המקשה עלי את פעולת ההנקה (שגם ככה אינה קלה), לוקח לי את החיתול, מדגדג אותי וכו'. - מנסה להרגיז במכוון ולעשות דברים שהוא יודע שאסור (לזרוק מזון על הרצפה בזמן הארוחה, לעשות פיפי בתחתונים וכד') - נוגע בתינוק במקומות שאינני מרשה (בראש, בפנים ובכפות הידיים). אני מרגישה שכל הזמן צריך להגיד לו "לא". ברור לי שהוא עובר תקופה קשה ואנחנו מנסים להיות סבלניים איתו ככל שניתן. מהי הדרך הנכונה לפעול במצב כזה : לא להגיב ?, להגיב בכעס ולשלוח לעונש ?, או להגיב ללא כעס ולהסביר בשקט שמה שעשה לא מקובל עלינו ?. תודה מראש

היי מירב. את שאלת כיצד להגיב להתנהגות של בנך ואני רוצה להתחיל במשהו כללי יותר שמתאים למצב ובהמשך התשובה אענה גם ספציפית לשאלות ששאלת. הרבה הורים מצפים שהילד הגדול יקבל את הקטן,יאהב אותו... ברב המקרים זה לא כך בהתחלה, מהסיבה הפשוטה - הוא פוחד,הוא מרגיש מאויים. אני אתן דוגמא שתסביר את המצב,את נשואה ,את יודעת שבעלך אוהב אותך,טוב לכם ויום אחד הוא בא ואומר לך שמכיוון שהוא כ"כ אוהב אותך הוא נורא רוצה עוד אחת כמוך ועובר זמן ויום אחד הוא מביא אותה ,וכולם נורא מתפעלים ממנה כי היא כ"כ מתוקה ונחמדה ובעלך כל הזמן עסוק בלרצות אותה,לעזור לה להסתגל. אני משוכנעת שאת מאוד מאוד כועסת עליה ,מרגישה מאוימת ורוצה את בעלך חזרה רק לעצמך. זה בערך מה שעובר על הילד שלך ולכן נורא קשה לצפות ממנו שיאהב אותו או שיסכים להקל עלייך.סביר להניח שהוא כועס עלייך על "מה שעשית לו".והוא מראה את הכעס - זורק אוכל,עושה פיפי בתחתונים.... אז מה עושים? 1. נותנים לו את כל הלגיטימציה להביע כעס. ז"א,אומרים אני יודעת שאתה כועס על (שם התינוק) / עליי (בהתאם למי שמופנה הכעס כרגע) וזה בסדר גם אני הייתי כועסת במקומך. חשוב שתשדרי לו שאת מסוגלת להתמודד ולהכיל את הכעס שלו. 2. חשוב לא לשדר לו שיש ממנו איזושהי ציפיה לאהוב את התינוק.זה מעמיד אותו במצב קשה,הוא לא מסוגל לאהב אותו זה לא שהוא לא רוצה והוא מרגיש שהוא מאכזב אותך בכך שהוא לא אוהב אותו. 3. הורים רבים משתפים מאוד את הגדול במה שקורה עם התינוק.יש לזה כמובן פלוסים רבים אבל רק כאשר הילד מוכן,בשל ומסוגל לזה.כרגע ממה שאת מתארת זה לא המצב. הוא לא רוצה לעזור לרחוץ אותו הוא פשוט רוצה שהוא יעלם והמצב יחזור לקדמותו. 4. כמובן שיש עיסוק רב סביב תינוק כ"כ קטן אבל חשוב נורא למצא זמן שאת והילד הגדול עושים לבד משהו שהייתם רגילים לעשות בעבר והוא מאוד אהב. זה יכול להיות דבר גדול כמו לנסוע לאיפשהו או פשוט לרדת לגינה לבד.הפעילות לא משנה. עכשיו,לפני שעושים את הפעילות חשוב שתראי הרבה ציפיה והתרגשות לקראתה כשהדגש שאת שמה הוא על כך ששניכם הולכים לבלות יחד לבד כמו פעם !!!. חשוב שישמע אותך מספרת את זה לסביבה,גם כשאת כביכול לא יודעת שהוא שומע. בחלק מהפעמים ("כשהוא לא שומע") כדאי להוסיף שהתינוק ממש לא יוכל לבוא איתכם כי זה לא מקום לתינוקות... . המטרה שהילד ירגיש שיש גם פלוסים בלהיות האח הגדול כי מבחינתו כרגע זה חיסרון אדיר. באותו הנושא למרות הקושי חשוב מדי פעם במשך הימים למצא זמן שבו (די בהפגנתיות) את מפנה זמן לגדול "על חשבון" הקטן.לדוג' לשחק עם הגדול כשהקטן שוכב לידכם בלול וכל תשומת הלב לגדול. ואם הקטן קצת מילל (בתנאי שהוא לא רעב,יבש...) "להסביר" לו שכרגע את עם הגדול ולא יכולה להתפנות אליו. כמובן שכעבור שתיים שלוש דקות להתפנות לתינוק.המטרה שהגדול ירגיש שיש כביכול חלוקה הוגנת בתשומת הלב.דרך אגב חשוב שזה יהיה בזמן שהקטן ער כי זה מאוד מחדד את אפקט החלוקה הצודקת. ועכשיו,סופסוף לגבי השאלות הספציפיות ששאלת.... בהחלט להגיב,לשמור על חוקים וגבולות שהיו קבועים בבית (זריקת אוכל...) . אני יודעת שנורא קל לשבת פה ולהגיד שכדאי לוותר על תגובות כועסות כי הן לא יקדמו אתכם לשום מקום,אבל בכל זאת כדאי מאוד. מהסיבה הפשוטה,שהוא לומד שככה הוא משיג מכם את אותה תשומת הלב שהוא כ"כ רוצה וחבל שילמד שהוא צריך להרגיז ולהפריע כדי לקבל תשומת לב. התגובה צריכה להיות קצרה ענינית,בלי הרבה הסברים ומאוד אסרטיבית. סביר מאוד להניח שאם יתקיימו התנאים שציינתי ( 1 - 4) ההתנהגויות המרגיזות יפחתו במידה ניכרת כי לא יהיה לו צורך בהן. מקווה שעניתי על שאלתך. אשמח לשמוע אם התחברת למשהו ממנה.