ילדה בת 4 וחצי עם בעיות שאני לא מצליחה להבין-דחוף

שלום רב זוהי פעם ראשונה שלי בפורום זה אני מכירה אחרים אך לפי איך שציפתי מהצד במתנהל פה אני חושבת שפה אוכל למצוא את התשובות. יש לי ילדה בת 4 וחצי וילד בן שנתיים עד לפני 8 חודש' הכל היה רגיל משפחה רגילה עם כמובן עליות וירידות ואז החלו להיות כל מיני שינויים בילדה כגון התקפי זעם, חיקויים שלי בדיבור, התנהגות מאוד לא יפה וגסה בכל מקום שבו אנחנו הולכים צריך להעיר לה אינספור פעמיים,מרביצה לי ולבעלי אומנם לא מכות רצינות כלל וכלל אך עדין מרימה את ידה ומדברת אלינו בחוצפה ויורקת, אם לצורך העניין אני מבקשת ממנה לתת לאחיה את המשחק התשובות הינם" למה כל הזמן אני צריכה לתת ולוותר לו למה"? וכמובן היא אומרת זה בטון מאוד מאוד עצבני ועם דמעות בעיינים וגם לא מוכנה לוותר ועוד כל הזמן היא מדברת על המוות שלו כמו אם הוא ימות אם יקרה לו תאונה ואז אני שואלת אותה את לא רוצה שיותר שיהיה לך אח היא עונה כן לא רוצה שיילך מהבית , או לצורך העניין אם אנחנו מתעמתים איתה היא ניגשת לדלת הבית ואומרת "טוב אז אני עוזבת את הבית הזה" ההתנהגות שלה מאוד מוזרה זו ילדה שהיתה מאוד עדינה ובסדר אני כן אהיה חייבת לבוא ולציין שכל אחד שרואה את הילדים ישר מתלהב מהקטן בעקבות היופי שלו העדינות שלו ואולי זה מביא אותה למקומות האלו. אני מתנצלת על האורך אך אני במצב שזה מציק, לא נותן לי שקט,לא מצליחה לתפקד בעבודה, היא לא רוצה בבוקר ללכת לקייטנה, היא לא רוצה להיות עם המטפלת היא לא רוצה כלום רק אותי וכמובן אני אמא טובה שאני קונה לה דברים ועושה לה ימי כיף אך ברגע שמשהו לא מסתדר לה זהו הכל היופי והרוגע נעלמים כאילו לא היו ועוד משהו שחשוב לציין היא ילדה ראשונה,נכדה ראשונה,נינה ראשונה, והיא מאוד מפונקת אין משהו שאין לה , היא היתה בכל העולם והיא רק בת 4 וחצי אך עדין כל זה ולא מספיק. מה מביא אותה להתנהגות הזו? אני על הקצה ישנם פעמיים רבות שאני רוצה קצת לתת לה איזה מכה או שתים על הטוסיק אך לא מסוגלת ובעלי שהוא בא ממנטליות מאוד אירופאית וגרמנית כן רוצה לחנך אחרת ודבר זה גם מביא אותנו לקרע ביחסים בעקבות החינוך בה. שוב סליחה על האורך ההיתי חייבת לפרוק זאת אשמח לשמוע תגובות הצעות וכל דבר שיכול לעזור בתודה מראש האמא הדואגת מאוד

מאי בוקר טוב, המצוקה בהחלט ניכרת התוך דברייך. בואי ננסה להבין ביחד מה בתך מנסה לומר בהתנהגותה: היא אומרת למעשה שרע לה, שהיא מפסידה בתחרות עם אחיה, שהיא כועסת עליכם ושאתם חסרים לה (מבחינה רגשית). מתוך המצוקה שבה את נמצאת, את יכולה להתחבר למצוקה של בתך. המצוקה היא מקום טוב להתחבר אליה ולהתחיל תהליך שינוי. המשפחה היא מערכת שבה לכל אחד מבני המשפחה יש את המקום (הפיזי והרגשי) והתפקידים שלו. הולדת ילד נוסף היא שינוי שמצריך את כל בני המשפחה לעשות שינוי במקומם ובתפקידם. בד"כ, לאחר מספר חודשים המערכת אמורה להגיע לאיזון חדש. במקרה שלכם, נראה שבתך לא מצליחה למצוא את מקומה ותפקידה החדש ולכן אינה מצליחה להגיע לאיזון. ההתמודדות עם העניין דורשת את כל בני המשפחה (אם ניתן גם את המשפחה המורחבת). כדי ליצור איזון מחודש, על כל בני המשפחה לעשות שינויים. אני אנסה לתת לכם מספר טיפים שאולי יעזרו אך ייתכן והשינוי צריך להיות מקיף יותר, כמו כן, ייתכן וחלק מהדרים או את כולכם אתם מיישמים. אם כך פני הדברים, ייתכן ותדרשו לפנות להדרכת הורים (אדבר על זה בהמשך): *חשוב שאת ובעלך תחלקו את העבודה בינכם. כאשר את דואגת לקטן הוא נותן תשומת לב לגדולה ולהיפך. אם רק אחד מכם בבית, להשתדל לחלק את תשומת הלב ביניהם. מותר ורצוי לומר לקטן שעכשיו אתם עם אחותו ושימתין. לדוגמא, אם עכשיו הוא רוצה צעצוע מסויים, הוא יכול להמתין כמה דקות. *היא לא צריכה לוותר על הצעצועים שלה למענו. היא צודקת לגמרי שאינה רוצה לוותר בייחוד במצב בו היא מרגישה "מנוצחת" בתחרות. תנו לה לגיטימציה לא לוותר. אל תשכחו שהיא רק בת 4.5 ועדיין הרגשות האגוצנטרים פועלים בעוצמה גבוהה. אם היא משחקת עם צעצוע מסויים והבן הקטן רוצה את הצעצוע אתם צריכים לדאוג לו לעיסוק ולא על חשבונה. כנ"ל אם הוא רוצה לשחק בצעצוע שלה והיא אינה משחקת איתו. אולי זה לא יפה שהיא לא מוותרת אך היא אינה חייבת לוותר, היא תוותר רק אם היא רוצה. *אל תיבהלו מהרצון שלה שאחיה ימות. בגיל הזה מושג המוות הוא מאד ערטלאי, מופשט והם אינם מבינים את המשמעות כפי שאנו מבינים אותה. כהיא אומרת זאת היא בעצם אומרת שהיא רוצה להיות לבד, לקבל את מלוא תשומת הלב. *בוקר: הקימה בבוקר היא חשובה מאד. נסו כל בוקר, כשהיא מתעוררת, לשבת לידה (אחד מכם) במיטה, או אם היא קמה לפניכם אז בכל מקום אחר בבית. תלטפו אותה, תנשקו אותה ותעניקו לה התחלת יום נעימה. *במהלך היום: כאשר שני הילדים בבית תיצרו זמן שבו אחד מכם נמצא איתה ומשחק במשחק שהיא בוחרת או כל דבר שהיא רוצה. כך היא תלמד שגם שאחיה בבית היא מקבלת תשומת לב. *שאחד מכם יצא איתה מידי פעם לפעילויות מחוץ לבית (ללא אחיה הקטן) *תיזמו בבית פעילות משותפת לכל בני המשפחה וצאו החוצה (גם טיול בגינה הציבורית זה מצויין) ותעניקו לה לפחות 50% מתושמת הלב. יש לנו נטייה כהורים לצפות מהילדים הגדולים להיות סבלניים כלפי האחים הצעירים. זה נכון כאשר הבוגרים הם בני 6+ לא כאשר הם בני 4. *אם הסבתאות והסבים יכולים אז שמידי פעם יקחו אותה לבד ויעשו איתה פעילות מהנה. וכמובן גם הפוך, שיקחו את הקטן למספר שעות. *במקביל לכל אלה, תמצאו זמן מתאים בו אין הפרעות ו"רעשים" ותיזמו איתה שיחה. המטרה - ךהעביר לה מסר שאתם אוהבים אותה, דואגים לה ושאבתכם אליה לא פחתה בעקבות הולדת אחיה אלא להיפך היא רק גברה. אהבה היא דבר משונה, ככל שאנו אוהבים יותר אנשים, כך כמות האהבה שלנו לכל אחד גדלה. *ובעניין המכות - שימוש באלימות היא בעצם דרך להוציא את חוסר האונים, הכאב והכעס שלנו על הילדים. כמובן שזו דרך שגויה כי עלינו להתמודד עם אותם רגשות קשים. בתך אינה אשמה בכך שרע לה. בנוסף, תחשבי מה היא תלמד אם תכי אותה? תתחזק אצלה הלמידה שכאשר היא מרגישה רע זה בסדר להרביץ - בדיוק מה שהיא עושה עכשיו ואת זה את הרי אתם רוצים להפסיק. ובנוגע להדרכת הורים - אם תוך 3-4 שבועות אינכם רואים שינוי, אני ממליץ שתפנו להדרכת הורים. זהו תהליך ממוקד שבו עובדים על יחסי הורים-ילדים בראיה מערכתית. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו שלום תודה תודה תודה על תשובתך המפורטת ונראית לי הנכונה ביותר ואני אכן הולכת ליישם את כל מה שציינת למרות שחלק מהדברים כן קורים אבל אם לומר את האמת ולהיות כנה אנחנו באמת מפספסים פה ושם כהורים וגם אני מטורפת על הקטן ברמות ואולי מראה זאת לעיתים בצורה קיצונית מידי וגם בעלי וכולם האחים שלי ההורים שלי הוא פשוט כובש אך כנראה בכך אנו גורמים לבכורה והמדהימה שלי לרגשות ומביאים אותה להתנהגות כזו. אהיה בקשר איתך תודה ושוב תודה