כיצד לנהוג בתסכול ובכי של בני בן ארבע וחצי

בני הוא ילד שני, בן 4 וחצי (אחיו בן 7 וחצי). היום ביקש לצייר בצבעי גואש צייר ואז כעס מאד וצעק בתסכול אני לא מצליח אני צריך דף חדש. ניגשתי ואמרתי שצייר מאד יפה - ככה באמת חשבתי אבל הוא אמר שזה לא נכון, וכשהצעתי לו דף חדש, ישב מתוסכל ולא רצה להמשיך כלל. לאחר שכנוע לקח דף נוסף תוך בכי וחוסר שקט וניסה שוב לצייר, שוב לא הצליח לו והריטואל חזר על עצמו כשבפעם השלישית הלכתי לעיסוקי ואיחלתי לו בהצלחה. לאחר מספר דקות שוב בכה ואמר לאביו שלא מצליח לו - כשהגעתי אליו הוא כבר נרדם בסלון ( שעת צהריים 15:00 - הוא אינו ישן צהריים בד"כ). זוהי דוגמה קיצונית במקצת למה שקורה לו בדרך כלל, חוסר הצלחה, תסכול, זעם, התרחקות מכל עידוד, הסתגרות, מסכנות. ואנחנו... לא יודעים כיצד להגיב.

צהריים טובים, אני חושבת שהוא מנסה לאותת לכם ואתם קצת "מפספסים" את האיתות. אני אנסה להסביר... הרבה פעמים לילדים (במיוחד הצעירים שבהם) קשה לתאר במילים תחושות/רגשות שלהם ולכן הם נוטים לאותת ע"י התנהגות מסויימת. מה עושים עם האיתות שלו ? בדוג' שתארת אפשר כשהוא כועס וצועק שהוא לא הצליח,במקום לענות שהציור יפה,להתייחס לרגש שעומד מאחורי מה שהוא אמר - "אתה כועס כי לא הצלחת..." סביר שהוא יענה משהו שמסביר עוד טיפונת על הכעס (לדוג',כן לא הצליח לי המטוס) ואת יכולה להמשיך - זה מרגיז כשלא מצליחים משהו. הילד - אני שונא כשזה לא יוצא . את - אז מה אתה חושב שכדאי לעשות ? הילד - לעשות ציור חדש. את - אתה רוצה עוד דף ? מה עשינו פה ? 1. שיקפנו לו את מה שהוא מרגיש. 2. נתנו לגיטימציה לרגש שהוא מרגיש מבלי להיות שיפוטיים. 3. נתנו לו להחליט על הפתרון ולקבוע את הקצב. 4. שידרנו לו שאנחנו איתו ואנחנו לא חולקים על דעתו (לעומת מצב שבו אנחנו עונים זה ציור יפה וזה בעצם חולק על דעתו שהציור לא יצא יפה...). 5. נמנענו מעימות. תנסי לחשוב על עצמך במצב כזה שאת ציפית שיצא לך משהו בצורה מסויימת ויצא משהו קרוב אבל לא בדיוק ואת די מעוצבנת מהתוצאה שלא עונה על הציפיות ואז מגיע מישהו מהצד ואומר לך - מה הבעיה זה ממש בסדר. חלקנו היינו מאוד כועסים ואפילו חושבים - מי אתה שתחליט.... כמובן שהדאלוג שהצגתי פה הוא רק דוג' כדי שאפשר יהיה להסביר דרך הפורום ואת יכולה לעשות את השינויים כדי שיתאים לכם. מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון. אני אשמח לשמוע את דעתך, מור. זה כנראה מה שקרה כאן.

שלום מור, תודה על התיחסותך. ההערות שלך מובנות והגיוניות, רק שלפעמים בחיים האמיתיים קשה לבצע. אנחנו ננסה לשקף לו את המצב ונראה איך העניין מתקדם. את מבינה כמובן שההתנהגות הזאת היא חלק ממכלול יותר רחב. יש לו בעיית הגייה לא מבטא ק' וג' והיה חשש גם לבעייה שפתית - חשש אשר הולך ופג עם הזמן. הוא אובחן אצל קלינאית תקשורת אך לא משתף פעולה ולא רוצה להיות אצלה לבד לטיפול בבעיית ההגייה. מכיוון שהוא מתעתד לעלות לגן חובה - או לחטיבה צעירה, אנחנו צריכים "ללחוץ" עליו שילך לקלינאית. דבר שעד עכשיו לא עשיתי כי חשבתי שאי אפשר בכוח - אבל כדי להעלות לו את הבטחון העצמי אצטרך לעשות זאת בדרך כלשהי. אולי את יודעת כיצד. אני לא יודעת אף פעם האם להצביע בפניו על בעיית ההגיה שלו או להתעלם ממנה. הוא מודע לה משום שחבריו וחברי אחיו חוזרים על הטעויות שלו ולועגים לו. אני "מגינה" עליו ואומרת שהוא פשוט לא הוגה את האותיות הללו. פלונטר רציני. אשמח אם תבהירי לי גם את העניין הזה. שוב תודה רבה, אני שמחה שיש עם מי לדבר.