חוצפה בגיל 11
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
אני אמא ל 4 ילדים לפני חודש נולד בני הרביעי ויש לי שלוש בנות, הגדולה בת 11 ולאחרונה החוצפה שלה עוברת כל גבול הן איתי והן עם אביה שנינו נשארים פעורי פה על עוצמות התעוזה שלנו עד כדי שאנחנו מוצאים את עצמנו משתמשים באלימות כלפיה איך יוצאים מזה...?
אמא מיואשת שלום, מהודעתך צהקצרה בהחלט אפשר לחוש במצוקה ובחוסר האונים בהם את נמצאת (וכנראה גם בן זוגך). אני מניח שאתם רואים שהאלימות בה אתם נוקטים אינה עוזרת כלל - בתכם אינה מפסיקה להתחצף ואני מתאר לעצמי שהתנהגותה רק מקצינה. אי רוצה לתת לכם שתי נקודות למחשבה: 1) ילדה בת 11 מצליחה להוציא שני אנשים מבוגרים (ואתם בוודאי מבוגרים ממנה פי 3 לפחות) משליטה. תראו כמה כוח אתם נותנים לה בזה שאתם מאפשרים לה להוציא אתכם משליטה. וכל פעם שאתם משתמשים באלימות כלפיה - יצאתם משליטה והיא מסמנת נקודת זכות לטובתה. 2) אתם דורשים ממנה ובצדק להתנהג אליכם בכבוד כאשר אתם מגיבים אליה באלימות=חוסר כבוד. זהו בעצם מסר כפול. במקום לתת לה דוגמא חיובית אתם משמשים לה מודל לחיקוי שלילי ואני בטוח שלא לזה אתם מתכוונים. ראשית, אני ממליץ שתחדלו מהאלימות. שנית תעברו לטאקטיקה של דיבור איתה. כל פעם שהיא מתחצפת לומר לה שזה לא נעים לכם ואתם מרגישים שהיא לא מכבדת אתכם. אל תיגררו איתה למשחקי כוח - כל פעם שהיא מתחצפת, למעט שני משפטים אלה, תפסיקו להתייחס אליה עד שהיא נרגעת ומדברת אליכם בכבוד. לאחר שהאירוע עובר וכולם רגועים, אני מציע שתשבו ותושחחו איתה. תנסו לשאול אותה מה היא מנבה להגיד לכם בכך שהיא מתחצפת? האם היא כועסת עליכם? אם כן, על מה? מה יכול לעזור לה להפסיק להתחצף? תנסו את הטאקטיקה הזו לפחות חודש ותראו מה יקרה. אשמח אם תעדכנו אותי בפורום. זיו
היי, נשמע שמאד קשה לך. אני מסכימה עם דבריו של זיו, שבתכם נוהגת באלימות ואתם נוהגים כך מולה, כלומר, עובר המסר שאלימות הינה אופציה ואני חשה שאינכם מעוניינים שכך יהיה. ילדנו לומדים בעיקר מהסתכלות וחוויה ופחות ממלל, כלומר מדוגמא אישית. חוסר השליטה שלה מביא אתכם לחוסר שליטה. אני מסכימה עם זיו שבתכם זקוקה לגבולות שיקנו לה בטחון. בתכם החלה את גיל ההתבגרות. היא בוחנת את עצמה מולכם, מול עצמה ומול העולם. היא יודעת שהיא חוצפנית. היא יודעת שזה מכעיס אתכם עד מאד. זה מאד משרת אותה היחס לו היא "זוכה" מכם. אני רוצה להציע דרך התמודדות נוספת: שיתוף והתייעצות. עפ"י התיאוריה האדלריאנית, שיתוף והתייעצות הן דרכי חינוך יעילות, המעלות את ערכו ובטחונו של האחר. נסי לחשוב מי הם האנשים אותם את משתפת? איך את מרגישה כשמשתפים אותך? התחילי לשתף את ביתך בדברים שנכונים לך, שאת חווה ביומיום, הן ברמה רגשית והן ברמה של אינפורמציה. בהמשך, התייעצי איתה בדברים בהם תוכלי לקבל את דעתה. זה יקנה לה תחושת ערך, יחזק אותה, היא תחוש מועילה ותורמת, שמחשיבים את דעתה ורגשותיה ואולי מכאן יחול השינוי. בהצלחה הדרך בעיני להיות חלק מעולמה היא דרך שיתוף והתייעצות. כלומר:
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
