דימוי עצמי

שלום, בני בן 5 לא מעמין בעצמו. אם מרביצים לא הוא לא מחזיר ואומר שהוא חלש. כשהוא כואס הוא אומר שהוא "מגיעל" או "מטומטם" כי ככה קורה לא ילד בגן. כשהוא לא מקשיב ואני מדברת אליו בקשיחות אז הוא מתחיל לתת לעצמו סטירות ולהגיד שהוא ילד רע. אני מסבירה לו שהיא מקסים ונהדר ושלא צריך להקשיב לכל דבר שילדים אומרים אבל זה לא עוזר. לפני חצי שנה נולדה לו אחות. הוא מאד אוהב אותה אבל מאמין בעצמו פחות. איך אפשר לעזור לא לתת אימון בעצמו תודה מראש

סופי שלום, מה דעתך על טיפול באומנות? זה כלי נהדר שיכול לשפר מאד גם את הדימוי העצמי שלו וגם קשיים אחרים שייתכן וסובל מהם. אני בהחלט ממליץ שתפני לסוג טיפול כזה. במקביל, אבקש מ"אפרת" (שמשתתפת בפורום מידי פעם) לענות לך גם לדעתי היא תוכל להאיר פנים נוספות לקושי לדרכי התמודדות איתו. היא באה מהגישה האדלריאנית ועוסקת בתחום ההורות. זיו

תודה לזיו ולאפרת על התשובות. לגבי טיפול באומנות, זה לא כל כך מתאים כי יש לבן שלי בעיות במוטוריקה עדינה והוא נמצא בטיפול. אני משתדלת כל הזמן לשבח אותו כשזה רלוונטי כמובן. אולי ההיתנהגות הזו נובעת מהולדת אחות שהוא כל כך אוהב.

סופי (וזיו) שלום, אני מבקשת להוסיף מס' מילים... אני סבורה שכעס הוא חלק מחיינו כבני אדם. ייתכן שבנך חווה את הכעס כדבר לא לגיטימי ולכן תגובותיו באות בדרך של "הלקאה" עצמית. עידוד הינה דרך, שמעלה את הערך העצמי של האדם (ובכלל זה ילדינו כמובן) ומחזקת את האמונה שלו בעצמו. בעידוד אנחנו מתייחסים למאמץ, למעשה. כשאנו משבחים - אנו מתייחסים לעושה (לאדם) ולהישגיו. כשאת אומרת לבנך "אתה מקסים ונהדר" (סוג של שבח) - תנסי להסביר לו מדוע הוא כזה....למשל: "כשהעסקת את עצמך קודם ואיפשרת לי לשתות קפה בשקט - שמחת אותי מאד"... הדגישי רק את החיוב. התעלמי מהשלילי. אם בנך מדבר בשפה שלילית ("מגעיל", "מטומטם" וכו') - אל תגיבי. שאלי אותו איזה דברים טובים/נעימים קורים לו בגן. שינוי "השפה" יאפשר הסתכלות שונה. בהצלחה