חרדת בחינות

בתי בקרוב בת 10, לומדת בכתה ד'. היא תלמידה טובה מאוד ובשנה שעברה בכתה ג' היא קיבלה בסוף שנה תעודת הצטיינות. השנה בכתה ד' התחילו להיות הרבה מבחנים ושמתי לב שבחלק מהמבחנים היא מקבלת ציונים כמו 100 או 96 ובחלק היא מקבלת 80 או 86 . וכשהיא מקבלת 80 או 86 זה גורם לה למצב רוח ולתסכול. כמה שאני ואבא שלה אומרים לה שזה לא נורא וזה גם ציונים טובים זה לא עוזר. היא רוצה גם השנה לקבל תעודת הצטיינות בסוף השנה. (תעודת הצטיינות מקבלים רק התלמידים שקיבלו בכל המקצועות טוב מאוד) כאשר שוחחתי איתה מה קורה לה היא מספרת לי שלפני מבחנים יש לה פחד נוראי והיא מקבלת כאבי בטן וכאבי ראש והיא נהיית מבולבלת וקשה לה להתרכז. אני חייבת לציין שגם אני סבלתי מחרדת בחינות בילדותי ואבא שלה כנ"ל וזה לא עבר לו גם בבחינות בתואר הראשון ובתואר השני והוא סבל משילשולים והקאות ובכל זאת ניגש ועבר את הבחינות. רציתי לדעת איך אפר לגרום לילדה שתהיה פחות תחרותית והישגית? אף אל פי שזה נראה לי האופי שלה. והכי חשוב האם יש איזה תוכנית טיפול לילדים נגד חרדת בחינות ? נראה לי שבמשך השנים יש רק יותר מבחנים ואם לא נטפל היא רק תסבול יותר ויותר. רציתי לציין שהיא ילדה מקובלת ותלמידה טובה ורבים מהילדים וגם אמהות של מספר ילדים מהכיתה שלה מתקשרים אלייה ושואלים לגבי שיעורי בית שקיבלו. אני כאמא שלה נורא סובלת לראות אותה במצוקתה ואני לא יודעת איך לעזור לה ואני נורא פוחדת להזיק לה ולהלחיץ אותה יותר תודה אם תוכלו לעזור לי או לכוון אותי . אמא מודאגת

בקר טוב. את מאוד גאה בה,נכון? צודקת ,יש על מה. גם היא היתה מאוד גאה בעצמה כששמעה אותך מספרת לסובבים בסוף השנה שהיא קיבלה תעודת הצטיינות,נכון? אני נורא נורא מבינה אותך,זה כיף אדיר ילדים מוצלחים וזה כיף להחמיא להם ולהתגאות בפני אחרים. באמת. אלה היו הצדדים החיוביים,והשליליים - מה קורה כשאין את תעודת ההצטיינות ? אז כבר לא תתגאו בי ? אני שווה פחות ?. יש דברים שכמה שנגיד אותם לילדים שלנו,הם לא ממש יאמינו כי.... א. הם מכירים אותנו. ב. אנחנו אמנם אומרים אבל הרבה פעמים משדרים (לא במודע,כמובן) משהו אחר. וזה בעצם מה שאת מתארת,כמה שאתם אומרים לה שזה בסדר זה לא עוזר. מה שאני מנסה להגיד זה שהשינוי לא יכול להיות רק אצל הילדה. אני לא ממש מכירה ילד תחרותי שמגיע מבית שהוא לחלוטין בית לא תחרותי. כתבת - "להלחיץ אותה יותר". וכאן לדעתי את נוגעת בשרש העניין - לחץ,לחץ,לחץ. רגע,לפני שאת מאשימה את עצמך. אני לא ממש מאמינה בהאשמה עצמית ורגשות אשם,הם לא תורמים כלום. העניין הוא להיות מודעת וללכת לעשות משהו,לא לבכות על מה עשינו. לגבי הלחץ,מדובר עדיין בילדה קטנה יחסית אבל להערכתי בעתיד (הלא רחוק) זה עלול להתבטא בעוד דברים מלבד מבחנים ולדעתי כדאי אם כבר הכוון ללכת ליעוץ ,לא להתמקד רק בחרדת המבחנים אלא ללמוד איך להפחית את הלחץ. אז נסכם. האפשרויות : 1. לפנות ליעוץ. 2. במקביל,לא לעשות מהעניין,עניין. פשוט להפסיק להתייחס לזה.מכל הכיוונים האפשריים - לא להרגיע שזה "לא נורא" שקיבלת 85,ולא לא להרגיע. בקיצור שום דבר. כנ"ל לגבי עניין הלחץ - לא לדבר איתה על זה שאת כן או לא מלחיצה אותה. אני כן מציעה לפנות ליעוץ,לא רק בגלל הילדה אלא גם בגלל ההתלבטויות שלך. אני מאמינה שתוכלי לקבל כלים להתמודד עם המצב הנוכחי ועם אלה שיתכן ש"יצצו" בעתיד. הרבה הרבה בהצלחה, מור.

תודה על התשובה (את צודקת מאוד) לגבי יעוץ, אני מבינה שאת מתכוונת שנלך ההורים לבד ונתייעץ לפני שנערב את הילדה? כמו כן למי עדיף לפנות לפסיכולוג עם התמחות של ילדים? או למשל לקבוצת הורים במכון אדלר? מנסיונך מה עדיף? או שבכלל התכוונת שנלך עם הילדה ליעוץ?