התנהגות מסובכת

שלום רב, אור-לי! אני אמא לשלושה ילדים,גדולה בת 17,בינינות בת 3.5 כמעט,והקטן בן 3שבועות. הילדה בת 3 מתנהגת בצורה בלתי נסבלת כל דבר שאינו הולך כמו שהיא רוצה היא מתחילה לצעוק בקולי קלות וגם במקומות ציבורים כמו באוטבוסים חנויות פארקים כל מקום,ואף התחילה להשתמש באלימות פיזית ולתת מכות עם הידיים,ולצבות,ולסרוט ולזרוק דברים..אני מסבירה לה שאסור כך להתנג מסבירה במילים בלי כעס ועצבים אז היא כאילו לא שומעת וממשיכה או מגבירה וחאז בסוף בלת ברירה אני צועקת עליה ואז היא מתחילה לבכות ונרגעת. כמו כן היא אומרת שלכל מי שאינו עושה מה שהיא רוצה שהוא רע,ואף ילדים בחוץ שנגיד הורסים מתקנים והיא יודעת שזה אסור אז היא עושה כזה פרצוף כועס ואומרת "הם רעים,צריך להרוג אותם/או להעניש" אה שכחתי לציין שהיא לא הולכת בינתיים לגן. היחס שלה לאחי הקטן בהתחלה היה מאד אוהב ,ןונגיד כשהיא יוצאת לטייל עם אבא או אחותה היא מנשקת אותו ומחבקת,ואוהבת להחליף תיתול עם אמא, היא די בסדר איתו וכך יחסית זה ממשיך. אבל התנהגות שתיארתי בהתחלה היא החריפה אחרי הלידה,יכול להיות שזה צירוף מקרים ואולי זה בגלל התינוק-אבל זה מוזר כי היא מאד בסדר איתו,אולי היא רוצה תשומת לב למשוך?אבל אני משתדלת לתת לה ולשתף אותה. בעלי הוא טיפוס עצבני,ואין לו סבלנות לילדה הוא לא דוגל בשיטה של להסביר ולחנך בנחת אלא לצעוק ולזעוף,ואני בדיוק ההפך.. וכך הילדה מתחנכת בשתי גישות. והיא טיפוס חכם ופיקח ואת הכל היא מחקה.. והיא התחיל לצעוק ולדבר כנראה כמו אבא, היא למדה זאת ממנו?זה נשמע הגיוני,לא? ואני ממש לא מרוצה מזה, זה פשוט בלתי נעים להיות בחברתה כל משפט שני שלה,את רעה, הם רעים ומכות וככה כל היום- סיוט!!! אני לא יודעת מה לעשות, ניסיתי בנחת,להרים טיפה את הקול,אבל היא מבינה רק כשאני כועסת עליהי רציני ואני לא אוהבת לעשות זאת ואיני דוגלת בזה בכלל. היא היתה ילדה חכמה,מתוקה חייכנית, מדברת יפה ומנומסת. היא כמו כן גם מאד מחקה את המשפטים שלי, נגיד שיש משהו שהיא לא כל כך רוצה או נגיד משהו לא הסתדר אצלי אז היא אומרת, "לא נורא, פעם הבאה ילך" ובד"כ אומרת תודה ובבקשה ממש כיף היה לשוחח איתה וגם עכשיו אבל לפעמים. בתקופה האחרונה היא גם התחיל לשלוח אותנו עם האצבע למלא את בקשותיה כך אבא היא מעניש אותה שולח לחדר עם האצבע :( ומאד מוזר לי שעדין היא מאד אוהבת את אבא למרות שהוא פחות מקדיש לה תשומת לב ויחס כי הוא בעבודה ואני רוב היום בבית. כמו כן אני רוצה לציין שלפני 5 חודשים אנחנו עברנו לגור בקנדה,אולי גם זה משפיע עליה, והילדה הבכורה נשארה בארץ,כעת הגיעה לביקור והקטנה היא מאד מרוצה ושמחה אבל עכשיו כנראה התרגלה למציאות החדשה,כמו כן האחויות בקשר טוב, חוץ מעכשיו שזה בעיה קצת להיות איתה עבור כל אחד.. כמו כן הילדה התחילה בקושי לאכול ומסרבת לאכול,להתלבש, לצחצח שיניים וצורחת כאשר מסבירים לה ולוקחים לאמבטיה. ומאד קשה לעשות סדר יום מסודר בגלל שכל בקשה לוקחת המון זמן עד שהיא מחליטה למלא, למרות שהיא מאד זירזהאבל זה לא כל כך חדש, פשוט כעת זה מחריף. מה עושים עם כל הבעיות האלוו? אלימות צעקות, סירוב למלא בקשות. אוי, מצפה לתשובות והדרכה.. בתודה מראש..

רציתי להוסיף שהילדה עדין עם מוצץ,ואיני לוקחת אותו ממנה כיון שקראתי שעדיף שהילדה תגמל לבדה ממנו, מה דעתך? צריך לקחת לה ואם כן אז איך כדאי,או לא?

יהודית שלום, בתך עברה לאחרונה מספר שינויים לא קלים: נולד לה אח, עברתם לגור בארץ אחרת ומתוך מה שאת כותבת, נשמע שגם ביחסים בינך לבין בעלך ישנם דברים לא פשוטים. סביר להניח שהתופעות אותן את מתארת הן תגובה לכל אלה. אנא קראי את השאלה ששאלה "חוששת שאיחרתי את המועד" ואת תשובתי אליה. אני מאמינה שיש שם דברים שתוכלי להזדהות עמם ומקווה שתעזרי. בעניין הגמילה ממוצץ - כפי שכתבתי כאן בעבר, אני עוסקת בשאלות הקשורות לקשר בין ההורה לילד ואיני מדריכה בענייני, האכלה, שינה, גמילה וכו', אלא במקרים בהם קושי בקשר בא לידי ביטוי בצורה בולטת באחד מאלה. אור-לי

שלום לך, תודה רבה על התייחסות והתשובה.. גם אני הבנתי שהתנהוגתה נובעת מהשינויים האחרונים שקרו,ואכן הזדהתי עם "חוששת שאיחרתי את המועד" אבל,עדין לא הבנתי בדיוק איך להתמודד עם הבעיה, מה אני אמורה לעשות כשהיא צועקת ומסרבת? לשתוק? להגיב? ניסיתי ללכת בשיטה של לחבק אותה כדי להרגיעה אבל היא לא נותנת וצועקת: לא רוצה ,בקולי קולות ובורחת. אולי תוכלי לעזור לי ולהגיד באיזה אופן עלי להגיב להתנהגות שלה ברגע שהיא מתנהגת כך. כמו כן רציתי תלדעת,אם נראה לך שהיא זקוקה לטיפול? כיון שאם משהו לא הולך כמו שהיא רוצה היא ישרה נכנסת להיסטריה מתחילה לבכות וללכת לחדר אחר,וכשאני נכנסתי היא שוכבת ובוכה ולא נותנת להתקרב אליה. זה די מפחיד לראות כך ילדה בת 3 וזה יכול להיות עבור כל אי הצלחה קטן. מחכה לתשובתך.. ושוב תודה רבה!

היי יהודית, נשמע עמוס... המציאות בביתכם השתנתה ומצריכה התארגנות מחודשת, הן פיזית והן רגשית. אני מניחה שהתנהגותה של בתך החריפה עם לידת התינוק. היא בודאי לא מרוצה מתחושותיה החדשות ומהתנהגותה הנובעת מהן. היא רואה את האחרים כ"רעים", אך יתכן שמדובר בהשלכה: היא מרגישה את עצמה "רעה", אולי עקב תגובות שהיא מקבלת להתנהגותה. תחושה זו היא בלתי נסבלת עבורה ו"מועברת" החוצה, לדמויות אחרות. חשוב להמשיך להתאמץ ולא לתת לה את התחושה שהיא רעה, אלא שאולי קשה לה עם הולדת התינוק. בהחלט יתכן מצב בו היא לכאורה מקבלת את התינוק ומשתפת פעולה עם הטיפול בו ובכך מסווה את קנאתה. למעשה, זה ממש לא סביר שהיא לא תקנא בו. אי לכך, כדאי לנסות ליצור זמן שיהיה מוקדש רק לה ולמה שחשוב לה, שהוא מעבר לטיפול משותף בתינוק. אני לא חושבת שיש כעת צורך בטיפול לבתך, אך יתכן שכדאי יהיה לשקול ייעוץ או הדרכה שתסייע לכם להתמודד עם הקשיים שלה ושלכם. בהצלחה! אור-לי

שלום,אור-לי! תודה רבה על התיייחסות והתשובה,זה מאד עזר לנו.. נקשיב לעצתך ונפעל בהתאם,מקווה שנצליח למען את תפקידנו כראוי.. ושוב, תודה רבה רבה מאד עזרת לנו!!! ב-ה-צ-ל-ח-ה!