בטחון עצמי, מקובלות חברתית ובחירת גן

שלום,נועה בת כמעט 5 יש לה אח בן שנתיים. ילדתי הינה ילדה מאד רגישה, יש לה שיער מתולתל שצומח לאיטו והינה כהת עור. אני לא בטוחה שבעיני עצמה היא יפה למרות שבעינינו ובעיני הסביבה היא מדהימה ביופיה ואומרים לה את זה כל הזמן. אני תוהה איך אני יכולה לחזק אותה מבחינה רגשית. יש לה רק חברה אחת טובה ועוד כמה חברות פחות טובות, הגננת מעידה שהיא מעורה מבחינה חברתית אך סופר רגישה לגבי תגובות של ילדים ונוטה לבכות כתגובה. לאחרונה גיליתי שהחברה הכי טובה שלה לא רואה את החברות שלהן באופן הדדי ומצאה לה חברה אחרת "הכי טובה" ואפילו נודע לי שהיא ו"החברה הכי טובה שלה" מקנטרות את נועה ואומרות שלה שאין לה שיער ארוך וחלק כמו שלהן. אני מרגישה את העצב דרך משפטים שהיא אומרת ולא יודעת איך לחזק את בטחונה העצמי ולפתח גישה חיובית לדוגמא: נועה אמרה לי: אמא, למה אלוהים נתן לי שיער כזה? וניסיתי להסביר לה שהיא מיוחדת ולכן יש לה שיער יפהפה ומיוחד. אני לא מעירה לה כלום על השיער כשהיא לא מסתרקת (למרות שלעיתים הוא נראה כל כך פרוע) ואומרת לה שהתלתלים שלה מדהימים והם גם יהיו יותר ארוכים ככל שתגדל. כמו כן, נועה נמנעת מלהכיר ילדים חדשים, היא לא מוכנה להפרד ממני, ומתנהגת בצורה ילדותית. אתמול היא הלכה עם השכנה והבת שלה (בת 7) שאותה היא אוהבת לפארק והיא ידעה שאמורים לבוא גם חברים של הילדה שאת חלקם היא מכירה. כל אותו אחה"צ היא ישבה ליד השכנה ובכתה "אני רוצה את אמא שלי" למרות שהבת של השכנה הציעה לה לשחק איתן מספר פעמים. רק כשהיא ראתה חברה שלה מהגן אז היא נרגעה, שכחה מהכל ושיחקה. אני שוחחתי איתה אח"כ ועזרתי לה לחפש את הרגשות שהרגישה, חלק היו רגשות של אלו לא החברים שלי ולכן אני לא שייכת וחלק רגשות של קנאה שהבת של השכנה משחקת עם חברות שלה. אני מזכירה את הדוגמאות הנ"ל כי יש לי תחושה שהיא לא מוצאת את עצמה, היא לא יודעת להיות קולית, היא רוצה לחקות את אותה "חברה הכי טובה" בלבוש, בהעדפות וכדו. היא יותר מדי רגישה ופגיעה ונותנת את כל כולה בחברות. ההתלבטות שלי היא לגבי שנה הבאה-האם עדיף שתלמד באותו גן של "החברה הכי טובה שלה" שרוב הסיכויים שתמשיך לשחק איתה משחקים ותמצא חברות אחרות, דבר שלבטח יפגע בנועה והיא תצטרך להתמודד עם זה. או האם עדיף להפריד אותה ולרשום אותה לגן חדש שם היא לא מכירה ילדים אחרים וכך תצטרך לשפר את היכולת שלה לפתח קשרים חדשים, דבר שלבטח גם יהיה לא קל לפחות בהתחלה. אודה לך על התייחסותך. אמא

שלום לך, החיזוקים וההעצמה שלך לנועה חשובים מאוד. נדמה לי שכתבתי לך בעבר על הדגשת הייחוד שלה, להבדיל מחריגות שהיא אולי חשה, ואני שומעת שזה הכיוון בדברייך אליה. אני מאמינה שכולנו מכירים את התחושה של קבלה טובה יותר של עצמנו עם ההתבגרות, וחיבה לחלקים בנו שבעבר לא קיבלנו. יתכן שהשנים יעשו את שלהן, ובנתיים, כאמור, חשוב להמשיך לחזק ולהתפעל. בעיניי כדאי שבגן החדש יהיו ילדים שנועה כבר מכירה, שכן הדבר מקנה לה תחושת ביטחון רבה יותר ופחות בדידות, והרי גם ככה לא קל לה ליצור חברויות חדשות. יש לה ציפייה שחברתה תהיה "הכי טובה" ונדמה לי שגם לך יש את הציפייה הזו. זה מבטיח איזשהו ביטחון ובלעדיות, ומגן על נועה ועוקף את הקושי שלה להתמודד עם יצירת קשרים חדשים. חשוב שאותה חברה תהיה אתה, גם אם בצורה מוגבלת ולא בלעדית, ובמקביל חשוב לא פחות לעזור לנועה להתיידד עם ילדים נוספים. יתכן שהיא זקוקה לעזרה ותיווך בכך. אם זה יועיל - מה טוב, אך אם הקשיים ימשכו, אולי כדאי לשקול התערבות טיפולית כלשהי. בהצלחה רבה! אור-לי