למומחים בלבד - תיקון פגיעה נפשית בילד, עתה מבוגר

שלום, אני בת 49, ולאחר קריאת המאמר נראה לי שאני תערובת של טיפוס החרד-אמביוולנטי + נמנע. אני חוששת מפגיעה, מהתנפצות אשליית הקירבה ולכן : קורקטית, לא נותנת להתקרב, ולא יודעת לעורר קירבה, מאוד רוצה לרצות לעורר חיבה/אהבה. ההורים איכזבו, חברה טובה מאוד ויחידה שהיתה בכלל, בתקופת הבחרות, איכזבה. גם חרדת הקהל שלי לא "עוזרת". אני אדם מודע, והחלטתי לעזור לעצמי ולטפל בקשיים שלי. שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי -פעם עם אחד ופעם אחר. כ-10שנים, עם הפסקות, טיפולים אחרים: נשימה מעגלית, הילינג, שוב פסיכולוגי ועוד. חל שינוי/שיפור קל יחסית. פחות בישנית, אבל "פלופ" במקומות עבודה, בזוגיות, בחיים. עכשיו גם סרטן. נמאס לי, אני רוצה כבר לממש את עצמי, נמאס להתפשר, להעביר את החיים, לכאוב. מה עושים ?

אופק שלום, אני מחזקת אותך בהחלטה להילחם למען חיים יותר מלאים ומספקים. נדמה לי שגם בחירת הכינוי שלך עשויה להעיד על התכווננות שכזו. כמאמינה גדולה בטיפול קבוצתי ובכוח שלו לסייע בקשיים אותם תיארת, וכן בשל העבודה הטיפולית האישית הרבה שעשית, אני ממליצה לך לנסות את הכיוון הזה. את יכולה לקרוא קצת על הנושא באתר המכון לאנליזה קבוצתית: http://www.iiga.org.il/ למען הגילוי הנאות אומר שאני חברה במכון זה, וכמובן שישנם סוגי טיפול קבוצתי נוספים. אשמח לשמוע אם זה כיוון שמדבר אליך ואם יש צורך - להמשיך לחשוב יחד על דרכים להקל עליך ולממש את עצמך. תרגישי טוב ורפואה שלמה! אור-לי