טיסה בלי הילדים? לוותר?

בעלי עומד לטוס מטעם העבודה לחו"ל ותכננו שאצטרף אליו לסופשבוע מיום ה-א’. יש לי שתי בנות : הגדולה בת 6.8 והקטנה בת 2.9 . אין לי התלבטות לגבי הגדולה כי היא בוגרת ומבינה עניין ואף הביעה הסכמה לכך שאטוס . התכנון הוא להשאיר אותן אצל ההורים של בעלי . המקום לא זר הן רגילות להיות שם . יצא פעמיים שהשארנו אותן לישון לילה אך על הבוקר לקחנו אותן. ההתלבטות לגבי הקטנה שמאד קשורה אלי . השבוע הגדולה נשארה לישון שם כמה ימים וחשבתי שהקטנה גם תרצה כי אני לא אוהבת להפריד בינהן , היא פחדה אפילו לשחק שם כי חשבה שאני הולכת וכל הזמן שאלה:"אמא את הולכת" "אמא אל תשאירי אותי" ורק כשראתה שאני מניחה את התיק ויושבת שם הלכה לשחק. אציין שהסבתא טפלה בה עד גיל שנתיים כך שהמקום ממש לא זר לה והיא אוהבת אותם אבל בחודש האחרון מסרבת להישאר שם לבד ( גם אצל ההורים שלי היה קטע שעמדנו ללכת הביתה ופתאום היא שאלה : " אתם לא משאירים אותי?") היא נדבקת אלי וכשהולכים ממש בורחת. אין מצב שהסבתא תבוא לישון אצלנו זה צריך להיות אצלם. אני לא יודעת מאיפה פתאום החרדה הזו מה שמאד מקשה עלי את ההחלטה. אולי היא צעירה מידי ואני לא רוצה לגרום לה לחרדות ולנזק לעתיד . אולי כדאי לחכות עוד שנה שתבין יותר? ומצד שני אני ובעלי לא יצאנו לבד אפילו לא לנופשון מאז שהגדולה נולדה (קרוב ל-7 שנים) ואנחנו זקוקים לזה. אבל שנינו מסכימים לא במחיר של פגיעה. יוצא שהן לא תראנה את האבא שבוע ואז אני גם נעלמת ולידלה קטנה קשה להבין את זה. השאלה האם אני מגזימה ? האם אחרי שאטוס היא תסתדר ואולי לי יותר קשה ואני מנפחת עניין? יש לי גם תחושה שהורים שמשאירים את הילדים ונוסעים באיזו מידה לא חושבים עליהם וזה מטעמים של אגואיזם. אחרי הכל הבאנו ילדים לעולם כדי לטפל בהם ויש לכך מחיר ולכן אולי עדיף לחכות.

שלום לך תראי אני חושב שנזק עתידי לא יכול להיגרם לילדה בצורה משמעותית אבל ... אני חושב שאם את תסעי עכשיו את צפויה להתקבל חזרה בקבלת פנים מאוד צוננת בלשון המעטה, הילדה יכולה לכעוס עליך ולא לרצות לקבל אותך מימים הראשונים את מתארת מקרה בו הילדה מאוד קשורה אליך עד כדי חרדת נטישה, לדעתי אם תעזבי אותה עכשיו זה עלול להתגבר בשלב המיידי ( לא לעתיד ) ולסיום אני רוצה להכניס את כל החברים היקרים בפורום לפרופורציה, גם אני מחפש תשובות כיצד להתנהג עם ילדי שלי וגם אני מתלונן שקשה לי ואז איזה חברה פשוט העמידה אותי במקומי !!! ברוך השם הילדים שלנו בראים ושלמים לא חולים חלילה במחמה שמצריכה אותנו לרוץ איתם לבתי חולים שלא לדבר עם בתי חולים פסיכוליוגיים. לכל אחד מאיתנו יש את המקרה שלו שמביא אותנו לנקודת הרתיחה אבל בואו נודה על האמת אלה הן רק בעיות התנהגות תודה לאל ולא בעיות אחרות בכל מקרה גם אם תסעי וגם אם לא - ב-ה-צ-ל-ח-ה ביי אורן

צהריים טובים, אני מוסיפה תשובה שנתתי בעבר באותו הנושא. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-6807,xFP-6912,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור