בן שנתיים ושמונה

שלום, בננו הבכור בן שנתיים ושמונה חודשים. קראתי הרבה בספרות ובפורום על הצבת גבולות לגיל זה. אך לא הולך לנו. הילד פשוט לא מקשיב לשום דבר שאנו אומרים ולא משנה כמה אסרטיבית אני אהיה. הוא אוכל מאכל מסוים, מסיים, מעיף את הפסולת על הרצפה. אני יכולה להגיד לו בלי סוף פעמים להרים והוא בכלל לא מתייחס, או שהוא אומר "לא רוצה" וכך לכל דבר. כמו כן הוא מגיב בצעקות ובבכיות כשמשהו לא מצליח לו. ומרבה לבקש ממני דברים בקול בכייני. אנו לא יודעים מה לעשות איתו. מלבד זאת הוא לא משחק עם עצמו בכלל. אלא כל הזמן עם שובו מהגן הולך אחרי מחדר לחדר וברדיוס שלי משתדל לעשות דברים שהוא יודע שאני לא מרשה כגון לזרוק חפצים וכו. מה ניתן לעשות. תודה רבה. מלבד זאת כיצד להגיב כאשר הוא מנסה ולעיתים מצליח להכות את אחותו בת השלושה חודשים. (התנהגותו התחילה לפני הלידה)

בקר טוב, העלת הרבה נושאים ואני אנסה לעשות סדר ולעזור. 1. תסכול - "ובבכיות כשמשהו לא מצליח לו". ילד בגילו לא יודע לתת שם לתחושה שהוא מרגיש כשמשהו לא מצליח לו. תחושת כעס/תסכול/חוסר אונים מקבלת ביטוי התנהגותי - נשיכה/מכה/צעקה/זריקת חפצים/בכי... לכן מאוד חשוב לצד הגבולות,לעשות הרבה שיקוף.תוכלי לקרא עוד על שיקוף ב"שאלות ותשובות" - גיל שנתיים,תסכול. 2. אני מעריכה שיש כאן מימד של תחרות על תשומת הלב. למרות שיש תינוקת קטנה ממנו צריך לזכור שגם הוא עדיין מאוד קטן. הוא מאוד מאוד זקוק לתשומת הלב שלך. כדאי לקבוע זמן קבוע שבו רק שניכם מבלים (זה יכול להיות סתם בבית או יציאה למקום כיפי). אם נקבע זמן כזה,לעשות הכל כדי לא לבטל/לפספס. אני מעתיקה חלק מ"אח חדש" ב"שאלות ותשובות" - "חשוב שישמע אותך מספרת את זה לסביבה, גם כשאת כביכול לא יודעת שהוא שומע. בחלק מהפעמים ("כשהוא לא שומע") כדאי להוסיף שהתינוק ממש לא יוכל לבוא איתכם כי זה לא מקום לתינוקות... . המטרה שהילד ירגיש שיש גם פלוסים בלהיות האח הגדול כי מבחינתו כרגע זה חיסרון אדיר. באותו הנושא למרות הקושי חשוב מדי פעם במשך הימים למצא זמן שבו (די בהפגנתיות) את מפנה זמן לגדול "על חשבון" הקטן. לדוג' לשחק עם הגדול כשהקטן שוכב לידכם בלול וכל תשומת הלב לגדול. ואם הקטן קצת מילל (בתנאי שהוא לא רעב,יבש...) "להסביר" לו שכרגע את עם הגדול ולא יכולה להתפנות אליו. כמובן שכעבור שתיים שלוש דקות להתפנות לתינוק. המטרה שהגדול ירגיש שיש כביכול חלוקה הוגנת בתשומת הלב. דרך אגב חשוב שזה יהיה בזמן שהקטן ער כי זה מאוד מחדד את אפקט החלוקה הצודקת". 3. ברגע שמתקיימים התנאים הקודמים,קל יותר לאכוף גבולות. מדוע ? הצרכים שלו בתשומת לב,בעיבוד רגשי וכו' מקבלים מענה ולכן אפשר "להפריד" אותם מההתנהגות המרגיזה. ז"א,אם אני ממילא מקבל המון תשומת לב,אני לא צריך להרגיז בשביל זה ולקבל תשומת לב שלילית. 4. לגבי הדוג' שנתת - להרים פסולת - אין צורך לדבר הרבה. מבקשים בשקט ובנחישות להרים. הוא לא מרים. בלי מילים,ניגשים,מורידים אותו מהכסא. מתכופפים איתו ביחד,מחזיקים את היד ומרימים עם היד שלו. משבחים אותו,נותנים לו נשיקה ואומרים לו שהוא מקסים איך שהוא מרים את מה שנפל (נפל !. לא מה שזרקת). שוב,בלי הרבה מילים. גם אם הוא מתנגד. מקווה שהצלחתי לענות על הכל. בהצלחה, מור